האם כללי המלחמה המסורתיים המיועדים למלחמות א-סימטריות או לא קונבנציונליות עדיין ישימים בעידן שבו מספר הולך וגדל של לוחמים ואזרחים מחשיבים חוקים אלה למיושנים, לא צודקים ולא רלוונטיים לתנאי לוחמה מודרנית? המחקר שלי בוחן את השאלה הזו ומנסה לברר עד כמה ישימים כללי המלחמה הללו. נקודת המוצא למחקר שלי היא תיאוריית המלחמה הצודקת כפי שהיא מוצגת בספרו של מייקל וולצר "מלחמות צודקות ולא צודקות". מוסר המלחמה המקובל וחוקי המלחמה הבינלאומיים שעוצבו לאורו כוללים שלוש תזות מרכזיות: חסינותם של אזרחים, שוויון בזכויות ובחובות של כל החיילים ללא תלות במטרה שלשמה הם נלחמים, ובאופן כללי יותר – אי תלותם של חוקי הלוחמה הנאותה בצדקתה של המטרה לשמה נלחמים. במילים אחרות, יש לקיים וליישם את כללי ההתנהלות הנאותה והחוקית במלחמה בלי קשר לשאלה אם המלחמה עצמה צודקת או לא, והם כוללים את ההיתר לפגוע בלוחמים באשר הם, לצד חסינותם של כל האזרחים מפגיעה ישירה. כיום מסתמנת התעלמות הולכת וגוברת של חלק ניכר מהלוחמים העכשוויים מכללים אלה, כשהדוגמה המובהקת היא טרוריסטים. בה בעת, כל שלושת התזות האלה זכו לאחרונה לביקורת נוקבת מצד פילוסופים של מוסר המלחמה, המעלים שורה של שאלות באשר לכללי המלחמה הקיימים. כך למשל, מדוע מותר להרוג כל לוחם במלחמה, בעוד שכל האזרחים נותרים חסינים מפגיעה, גם אם נטלו חלק עקיף בתמיכה במלחמה? בהנחה שרק מלחמות הגנה הן לגיטימיות, כיצד ניתן לנתק את זכויותיהם וחובותיהם של הלוחמים מהשיפוט שלנו לגבי שאלת צדקת המלחמה? מדוע מותר לחיילים שנלחמים למען מדינות ומטרות לא צודקות בעליל להרוג במלחמה, ומדוע הם חסינים מפני העמדה לדין? כיצד ניתן להפריד בין שיפוט המלחמה עצמה לשיפוט המוסרי של המשתתפים בה? כיצד אפשר ללחום במידתיות למען מטרה לא צודקת? או כיצד מלחמה לא צודקת יכולה לעמוד בתנאי ה"פרופורציונליות"? אם המלחמה עצמה היא תוקפנית, כיצד היא יכולה לעמוד בדרישות הנחיצות והמידתיות של פעולות מלחמתיות? חלק ניכר מהעבודה שלי עוסק באופן שבו כללי המלחמה המסורתיים ישימים למקרים חדשים. בין היתר, אני עוסקת במלחמות אזרחים ועימותים חמושים תת-מדינתיים, שנפוצים כיום יותר מאשר לוחמה בינלאומית, ושזכו עד כה לתשומת לב מועטה מתיאורטיקנים של מוסר המלחמה. סוגיה אחרת שבה אני עוסקת נוגעת לעקרון הפרופורציונליות ולהאשמת חוסר הפרופורציונליות שמופנית לעיתים קרובות כלפי לוחמת ישראל בעזה. כיצד ראוי להבין וליישם את עיקרון המידתיות במהלך המלחמה בטרור? כיצד ניתן ליישב את דרישת החסינות האזרחית עם הטלת מצורים וסנקציות כלכליות על אוכלוסיות אזרחיות? ואם מלחמות אמורות להיות הגנתיות, האם וכיצד ניתן להצדיק הנחתת מכות מקדימות על מדינה אחרת? האם מתקפה אפשרית של ישראל על מתקני הגרעין של איראן ניתנת להצדקה משפטית ו/או מוסרית? האם התנקשות במדעני גרעין יכולה להיות לגיטימית במצבי חירום, על אף כלל החסינות האזרחית? על שאלות אלה ועוד אני מנסה לענות.