בשליש האחרון של המאה ה-19, שאלת טבעו של הכסף – וביתר פירוט, הדולר האמריקאי – הייתה סוגיה פוליטית בוערת שהכריעה מערכות בחירות, הובילה להקמתן ופירוקן של מפלגות ואף עיצבה את פוליטיקת ההמונים האמריקאית. בשנים שקדמו לבחירות של 1896, סוגיה זו הייתה רלוונטית במיוחד. השאלה הקונקרטית ביותר הייתה האם המטבע האמריקאי יהיה מגובה בזהב או בכסף. אולם הוויכוח על המתכת קיפל לתוכו סוגיות רחבות בהרבה: מי ישלוט בכמות הכסף? מי יקבע את אופן הפיזור של הכסף באזורים גיאוגרפיים שונים בארצות הברית? כיצד ייקבעו תנאי האשראי עבור חקלאים, תעשיינים ומשקיעים, כולל ספקולנטים בבורסות בערים הגדולות? בראשית המאה העשרים, סוגיית הכסף וטבעו נעלמה כמעט לפתע מסדר היום הציבורי. ההתפתחות המהירה הזו הושלמה ב-1913 כאשר חוק הפדרל רזרב נכנס לתוקף ונוסד בנק מרכזי ומודרני שעיצב מחדש את המערכת המוניטרית. הליך זה התאפשר אך ורק בשל כך שהכסף הפך לעניין שנתפש כלא-פוליטי. המחלוקות הישנות על מהותו של הכסף הפכו לשיחות פרוזאיות יותר על רפורמות בבנקאות. היסטוריונים מזרמים שונים מסכימים שסוגיית הכסף איבדה מחשיבותה אחרי הבחירות הנשיאותיות של 1896. עם זאת, אין כל הסכמה באשר לאופן שבו נושא שהיה כה פוליטי במהותו הפך, בהבנת השחקנים המרכזיים ותוך זמן קצר, לנושא הנתון לשליטתם של מומחים ללא כל מעורבות פוליטית. יתרה מכך, היסטוריונים עכשוויים אינם מתמודדים עם ההשלכות של השינוי הזה על הכלכלה הפוליטית האמריקאית בכללה. המחקר שלי מבקש לשפוך אור על סוגיה זו ולענות על השאלה כיצד השינוי בהבנה הרווחת של הכסף התרחש, ומה תפקידו של המשפט בשינוי הזה.