גירוי מוחי מגנטי בלתי פולשני הוא כלי מדעי ורפואי חשוב. בשיטה זו מוצמד סליל מגנטי לגולגולת מעל לאזור שאותו עומדים לגרות. עקב מעבר זרם חשמלי בסליל נוצר שדה מגנטי חזק החוצה את הגולגולת ומשרה שדה חשמלי ברקמת המוח. שדה חשמלי זה משנה את פעילותם של תאי העצב בהתאם לתכונותיהם ובהתאם ליחס הגיאומטרי בינם ובין השדה. גירוי מגנטי מתבצע בחולים כבר מעל שלושים שנה. למרות זאת, אין כיום מידע מבוסס על המנגנונים המשתתפים בתהליך השפעת השדה המגנטי על רקמת המוח. מטרות המחקר שלנו הייתה לשפוך אור על מנגנונים אלו. במחקר תיאורטי בו השתמשנו בהדמיות מספריות העלנו את ההשערה, המנוגדת למקובל בתחום הגירוי המגנטי, שגירוי מגנטי משפיע בעיקר על גופי תאים ולא אקסונים - זרועותיהם החיצוניות של תאי עצב. מטרתנו העיקרית הייתה לבחון השערה זו. לפיכך שילבנו, בפעם הראשונה, בין גירוי מגנטי לבין רישום תוך-תאי של הפעילות העצבית. בעזרת מכשור ייחודי עקבנו אחר פעילות תאית וסינפטית בזמן גירוי מגנטי. העלנו את ההשערה שגירוי מגנטי של תאים במערכת העצבים המרכזית יגרום לשינוי חיובי במתח בקרום של תא העצב, שיוביל ל״ירי״ חשמלי באקסון. בנוסף, המודלים שלנו ניבאו כי תאי עצב בעלי סף גירוי נמוך ישופעלו על ידי עוצמות שדה נמוכות. לשמחתנו, הניסיונות הוכיחו שהתחזיות התאורטיות שלנו היו נכונות. גירוי מגנטי משפעל גופי תאים ולא אקסונים. התוצאות שלנו הראו שהשפעות השדה המגנטי על מערכת העצבים קשורות קשר אינטימי לתכונות הבסיסיות של תאי העצב במוח. המסקנה העיקרית שלנו הייתה שהשימוש בגירוי מגנטי ככלי טיפולי הוא בעייתי ולא נסמך על תיאוריה הנובעת מעקרונות ראשוניים. לפיכך יש צורך לבדוק מחדש את השימוש של כלי זה ברפואה.