כ-40% מהשטח היבשתי של כדור הארץ מוגדרים כאזורים יובשניים שבהם קיימת מגבלת מים, ואזורים נוספים בעולם שאינם יובשניים עלולים להיהפך לכאלה עקב שינויי האקלים. מרביתם של האזורים היובשניים פגיעים למידבור, כלומר לירידה בפוריות הביולוגית של האזור המתבטאת בצמצום שטחי הקרקע המכוסים בצומח. ירידה זאת יכולה להיגרם על ידי תנודות אקלימיות, כמו גלי חום ובצורות, אך גם על ידי פעילות אדם, כמו כריתת עצים, רעיית יתר, המלחת הקרקע על ידי השקיה לא מבוקרת ועוד. תופעות מידבור יכולות להיות פתאומיות, בצורה של תמותה מהירה וגלובלית של הצומח, או הדרגתיות, בצורה של התפשטות איטית של שטחים לא פוריים אל תוך שטחים פוריים. תופעות מידבור נחקרו בצורה נרחבת אך היבט חשוב שלהן לא זכה לתשומת לב מספקת – היכולת של הצומח להתארגן מעצמו בתבניות מחזוריות במרחב, כמו פסי צומח וקרקע חשופה לסירוגין (תמונת פסי עצים באוסטרליה), או מעגלים של קרקע חשופה במשטחי צומח המסתדרים בקירוב בתבנית משושים (תמונת "מעגלי פיות" באוסטרליה). התארגנות עצמית בתבניות היא מנגנון של המערכת האקולוגית ברמת האוכלוסייה – להבדיל מרמת הפרט – להתמודדות עם עקת מים. על ידי יצירת פסיפס של כתמי צומח וכתמי קרקע חשופה, נהנה כל כתם צומח ממקור מים נוסף – תנועת מים אל הצומח מהקרקע החשופה שמסביבו, אם בדרך של נגר עילי, דיפוזיה של מים בקרקע או קליטת מים על ידי מערכת שורשים הנפרשת אל תוך שטח הקרקע החשופה. ככל שכמות המשקעים קטנה נדרשים שטחים גדולים יותר של קרקע חשופה כדי לקיים את הצומח, וכתוצאה מכך חלים שינויים מורפולוגיים בתבניות הצומח לאורך מפל הגשם, כלומר לאורך אזורים גיאוגרפיים הנעשים יותר ויותר צחיחים. בעבודת מחקר זו הסתייענו במודלים מתמטיים ובתמונות לוויין כדי לחקור את מגוון התבניות המסודרות והבלתי מסודרות היכולות להתקיים לאורך מפל הגשם, את החוקיות שבתבניות, את אופי המעבר מתבנית אחת לשנייה ואת ההשפעות שלהן על הדינמיקה של מידבור. מצאנו תנאים לקיומו של מידבור הדרגתי לעומת מידבור פתאומי, להאטה של מידבור הדרגתי, ואף לעצירתו. חלק אחר של המחקר עסק בשיקום של אזורים ממודברים. התמקדנו בשיטת שיקום הנפוצה בארץ המכונה "קציר נגר". בשיטה זו שותלים את הצומח לאורך גומות קרקע (במערך של פסים על פי רוב), שתפקידן לקלוט מי נגר ובכך לספק תנאי גידול טובים יותר לצומח. מאחר שהצומח נוטה מעצמו להתארגן בתבנית פסים עם מחזוריות אופיינית, זוהי בעיה של תהודה מרחבית שהצלחת פתרונה תלויה ביכולת של הצומח להתאים את המחזוריות שלו למחזוריות החיצונית המוכתבת על ידי מערך גומות הקרקע. מתוצאות המחקר עולה, שמבחינת עמידות המערכת בפני בצורת עדיף שיקום על ידי שתילת הצומח בצורה מקוטעת לאורך הגומות (כדי ליצור תבנית משושים פחוסה) על פני השיטה הנפוצה של שתילה רציפה בתבנית פסים.