דיכאון מג'ורי הוא אחד המקורות המובילים של נכויות בעולם המערבי. עם זאת, למרות שנים רבות של מחקר והשקעות עצומות של כספים, מנגנוני המוח המעורבים במחלה עדיין אינם מובנים דיים. כתוצאה מכך, תרופות נוגדות דיכאון שזמינות כיום בדרך כלל דורשות זמן רב לפני שהן יוצרות השפעה חיובית, גורמות לטווח רחב של השפעה באנשים שונים ואינן מועילות בקרב כשליש מהחולים. על מנת לשפר מצב זה עלינו להבין טוב יותר את המנגנונים המוחיים וההיבטים המולקולריים שבבסיס המחלה. לשם כך נדרשים מודלים בבעלי חיים, מודלים אשר בעזרתם אנו יכולים לבחון תופעות אשר קשה מאוד, ואף בלתי אפשרי, לבדוק בבני אדם. כך למשל, אנו חושבים כי לדיכאון ישנו בסיס גנטי אך הוא נוטה להתפרץ רק לאחר חשיפה לאירועי חיים מלחיצים. יתרה מכך, אנו חושבים כי התגובה לאירועי חיים מלחיצים היא תופעה תלוית גיל אשר קשורה ליכולתו של המוח להסתגל או להשתנות. זהו רעיון שקשה לבחון באוכלוסייה אנושית אך יכול לזכות לאישוש בעזרת שימוש במודלים של בעלי חיים. המחקר הנוכחי תוכנן בכדי ללמוד האם השינויים הנצפים במוח בעקבות לחץ משחקים תפקיד קריטי בהתפתחות המחלה, או שהם רק תופעת לוואי הנוצרת כתוצאה מהחשיפה ללחץ. הדבר נעשה על ידי כמה אמצעים, אבל במיוחד על ידי ניטור ומניפולציה של חלבון אחד ספציפי, הקרוי BDNF. חלבון זה נחשב לסמן של שינויים מוחיים באופן כללי ובדיכאון בפרט – כלומר עלייה או ירידה בכמות החלבון הזה יכולה להעיד על שינויים במוח. בזמן דיכאון הנוכחות שלו במוח מופחתת, והיא מתאוששת לאחר טיפול מוצלח. בעזרת חולדות מעבדה הצלחנו להראות כי צמצום מלאכותי של רמות ה-BDNF באתר ספציפי במוח – תת אזור של ההיפוקמפוס – גורם להופעת התנהגויות דמויות דיכאון. כמו כן, הראנו שהפחתה זו ברמות החלבון חיונית להיווצרות השפעות דמויות דיכאון אשר נגרמות לאחר חשיפת בעלי החיים ללחץ מתון אך כרוני. הצלחנו גם להוכיח שייצור מופחת של BDNF בהיפוקמפוס משפיע באופן תלוי-גיל על הפרשת הורמון המעורב בוויסות של תגובות לחץ. לבסוף, הצגנו מודל חדש למחקר גנטי של חיות בהקשר של דיכאון. במודל זה נבחרות בכל דור חולדות המציגות באופן המובהק ביותר התנהגות דמוית דיכאון ומרבים אותן ליצירת דור נוסף של חולדות עם נטיות גבוהות יותר לדיכאון, וכן הלאה למשך דורות רבים. מודל זה מציג באופן עקבי התנהגויות דמויות דיכאון, אשר אף מתגברות באופן משמעותי בעקבות חשיפה ללחץ כרוני, ושאפשר לשייכן לרמות נמוכות של BDNF באזורים ספציפיים במוח. יתרה מכך, חולדות אלו אינן מגיבות לשני סוגים של תרופות נוגדות דיכאון, אבל כן מגיבות לטיפול בהלם חשמלי או לגירוי מוחי עמוק ומקומי. לסיום, אנו צופים כי הממצאים שלנו יעזרו לקדם את ההבנה שלנו לגבי התהליכים המוחיים אשר נמצאים בבסיס מחלת הדיכאון, ויעזרו בפיתוח של טיפולים חדשים וממוקדים למחלה.