כדי שבעלי חיים וצמחים באזורי מדבר צחיחים יוכלו לשרוד, עליהם לדעת לנצל את כל הבא ליד. הדברים, כך מתברר, נכונים באשר לטל – טיפות המים המופיעות על עלי צמחים ועל פני האדמה בעקבות התקררות האוויר במהלך הלילה, הגורמת לכך שהלחות מתעבה והופכת לנוזל. הטל עשוי להיראות כמו כמות זניחה של נוזלים. עם זאת, המחקר שלנו מראה כי במרחבים שבהם גשם הוא עניין לא שכיח ולא צפוי, הוא מהווה חלק בלתי מבוטל ולפעמים אף משמעותי ביותר במאזן המים בצמחי מדבר. ממצאים אלה סותרים מודלים לחיזוי ההשפעה של שינויי האקלים על בעלי חיים וצמחים, שלוקחים בחשבון רק את כמות הגשם ומתעלמים מהטל – כמו גם מודלים שחוזים את שינויי האקלים עצמם, שאינם מתייחסים לשינויים שעשויים להתרחש בכמות הטל. השימוש בטל כמקור מים חשוב לאור שינויי האקלים שאנו חווים ושעתידים להמשיך ואף להתחזק בעשורים הקרובים. כך למשל, על רקע תהליך המדבור המתרחש כיום, ייתכן שינוי במגוון ובהרכב המינים הקיימים. בין היתר, הראנו כי לטל יש חשיבות בהעלאת יעילות ניצול המים ביבולים חקלאיים באזורים שהינם יבשים למחצה. זיהוי של יבולים מסוימים המנצלים את היתרון הזה של הטל יאפשר להתמודד עם תהליכי המדבור ושינויי האקלים, ויאפשר לבחור יבולים אופטימליים לאזורים יבשים בהם הטל מהווה חלק חשוב ממאזן המים הכולל. מחקר אחר שערכנו הראה כי התלות של צמחי המדבר בטל תלויה בעומק השורשים של המינים השונים שנבחנו: ככל שהשורשים קרובים יותר לפני השטח, כך גדלה התלות בטל. מצאנו כי כניסת הטל לצמח מתרחשת בעיקר דרך השורשים בעוד כניסת הטל דרך העלים זניחה. במסגרת המחקר זיהינו טביעת אצבע ייחודית של הטל, השונה ממי גשם: המולקולות המרכיבות את מי הטל שונות מאלו של מי הגשם במספר הניוטרונים שלהם – חלק מחלקיקי יסוד המרכיבים את גרעין האטום. כלי זה ישמש בעתיד שיטה נוספת לזיהוי של טל בצמחים. במסגרת המחקר גם בחנו מערכת יחסי גומלין בין צמח קיצי בשם מלחית חומה, חיפושית חדקונית וחיידק בשם Klebsiellapneumonia. מערכת היחסים ביניהם מאפשרת לשלושתם לשרוד בסביבה המדברית. החיפושית החדקונית חיה במבנה בוץ שהיא בונה לצד שורשי הצמח, וכך היא מרוויחה הזנה של פחמימות, מפלט מקרינת השמש, מהיובש, מטורפים ומטפילים ואף מקבלת טל כמקור מים. במחקר נבדק אם הצמח שמארח את החדקונית מפסיד או מרוויח מכך. התברר כי הצמחים ששורשיהם אירחו חדקוניות הכילו זרעים כבדים יותר, כלומר הם הרוויחו מהאירוח. הסיבה לכך מצויה בראש ובראשה בחיידקים החיים בקיבת החיפושית החדקונית. חיידקים אלה לוקחים את החנקן הנמצא באטמוספרה והופכים אותו לזמין מבחינה כימית לשימושם של צמחים. הפרשותיה של החיפושית בתוך מבנה הבוץ גורמים להעברת תרכובות החנקן הללו, לאחר שעובדו על ידי החיידקים בקיבת החיפושית, אל הצמחים שמארחים אותה. כך הופכים זרעי הצמחים לכבדים יותר – וכך נוצרת מערכת יחסי גומלין מורכבת שכל המשתתפים בה נהנים ממנה.