בני אדם "מתוכנתים" לפעול כדי לשמור על המשאבים הנחוצים להם לצורך הישרדות פיזית ופסיכולוגית. לפיכך, כאשר בני אדם חווים מחסור במשאבים אמיתי או תפיסתי (resource deficiency mindset) הם פועלים לשימור המשאבים הנותרים, להימנעות מהוצאת משאבים נוספים ולהשגת משאבים חדשים. רוב המחקרים על משאבי האדם עסקו בהתנהגויות הנובעות ממחסור אמיתי במשאבים (כגון מחסור באוכל, בשינה, במערכות יחסים, בשליטה עצמית וכד'). המחקר הנוכחי הראה לראשונה כי החשש ממחסור במשאבים כל כך צרוב בתודעתנו, עד כדי שהוא יכול להתניע תפיסה של מחסור גם כשאין מחסור ממשי. מחקר זה הראה שפעולות פיזיות של ריקון יכולות להתניע את התפיסה של מחסור במשאבים וזו מובילה להתנהגויות של הימנעות מהוצאת משאבים קיימים וחתירה להשגת משאבים חדשים. בסדרת ניסויים, משתתפים רוקנו או מילאו כיסי מעיל, תיק נסיעות, אגרטל נוי ובקבוק מים, או צפו בסרטון בו מישהו אחר ממלא או מרוקן תיק נסיעות. לאחר פעולת הריקון או המילוי (או צפייה בפעולה), המשתתפים התבקשו לבצע פעולה שלכאורה אינה קשורה למשימת הריקון או המילוי. חלק מהפעולות חייבו הוצאת משאבים: לתרום כסף לאגודה למלחמה בסרטן, להתנדב לסייע לעולה חדש, לענות על שאלון כדי לעזור לחוקר בעבודתו וכו׳. פעולות אחרות אפשרו החזרת משאבים: לאכול, לענות על שאלון כדי לקבל משוב עצמי, לנסוע לחופשה וכו׳. המחקר הראה שמשתתפים שביצעו פעולה של ריקון, לעומת משתתפים שביצעו פעולה של מילוי (או צפו בהן) או לא ביצעו שום פעולה, ביצעו פחות משימות שגורמות להוצאת משאבים, כלומר עזרו פחות לאחרים, תרמו פחות כסף או נידבו פחות מזמנם ונטו יותר לבצע משימות שמאפשרות החזרת משאבים, כלומר לאכול, לנסוע לחופשה או לענות על שאלון תמורת משוב עצמי. ניהול משאבים, שימורם והרחבתם הינו היבט חשוב ואף הכרחי בהתנהגות האדם והחברה ככלל. בהתחשב במגמה העולמית של חוסר איזון בניהול משאבים כמו הירידה בחסכון של משקי הבית, עלייה בהוצאות כספיות על צריכה מוגזמת, עלייה בצריכת מזון לא מבוקרת וכו', מציאת דרכים חדשות ויצירתיות להשפיע על ניהול משאבים עשויה לעזור בקידום התנהגויות מבוקרות יותר של ניהול משאבים. המחקר הנוכחי הראה כיצד התנהגויות של ניהול משאבים עשויות להיות רגישות להשפעות סביבתיות ברמה הסמלית והלא בהכרח מודעת.