בשנת 1876 הודח הסולטן עבדולעזיז. לאחר כמה ימים נמצא מתבוסס בדמו, שניגר מוורידי ידיו החתוכים, וכעבור זמן מה מת. הרופאים קבעו שהוא התאבד, אולם עד מהרה נפוצה השמועה שהסולטאן נרצח. בשנת 1881 הובאו למשפט שלושה עשר חשודים שנאשמו ברצח הסולטן. על הנאשמים נמנו קצינים בכירים ואף שני ווזירים גדולים (ראשי ממשלה) לשעבר. הנאשם המפורסם ביותר היה מידהת פאשא, מושל מוכשר שחולל רפורמות מרחיקות לכת בפרובינציות. מידהת פאשא היה דמות נערצת באימפריה וברחבי העולם, במידה רבה בזכות פועלו כמנהיג המחנה החוקתי. המשפט התקיים באוהל ענק שהוקם בארמונו של הסולטן האוטוקרט עבדולהמיד, ונמשך שלושה ימים, במהלכם נשמעו עדויות והוצגו ראיות. המשפט זכה לסיקור נרחב בעיתונות המקומית והעולמית. השופטים הרשיעו את הנאשמים וגזרו עליהם מוות. בעקבות התערבות בריטניה, העונש הומר בכליאת המורשעים במצודת העיר טאיף שבחג'אז, ערב הסעודית של היום. ב-1884 מת מידהת בכלאו בנסיבות מסתוריות, ונקבר בעיר. תיאור וניתוח של "משפט המאה" הם נקודת מוצא להצגת תובנות על תפיסות של שלטון החוק באימפריה העוסמאנית במחצית השנייה של המאה ה-19, על רקע תהליכים של שינוי משפטי בעולם כולו. אחת הטענות המרכזיות שהמחקר מבסס היא שמושג שלטון החוק זוהה עם תרבות משפטית פורמליסטית ("פורמליזם משפטי"). תפיסה זו שאפיינה את האליטות הביורוקרטיות והמשפטיות העוסמאניות הייתה משותפת לאליטות רבות באירו-אסיה במהלך המאה ה-19, והיא הייתה אבן יסוד בדימוין העצמי של אליטות "מודרניות". המחקר מציג את מורכבותה של התרבות המשפטית החדשה, שמצד אחד הגבילה את יכולתו של השליט לחסל יריבים פוליטיים באופן שרירותי, אולם מצד שני סיפקה לו מנגנון רב-עוצמה לנטרול יריבים פוליטיים באמצעות שימוש בכלים משפטיים ותוך יצירת מצג של "תקינות פרוצדורלית" ומשפט צדק.