המחקר בוחן את מקומה ומשמעויותיה של המילה ״שיתוף״ כמילת מפתח של העידן הדיגיטלי, תוך התמקדות במה שמכונה ״כלכלת השיתוף״ או ״כלכלה שיתופית״. עלייתה של תצורה כלכלית-חברתית זו בעשור האחרון מעלה שאלות לגבי השימוש במילה ״שיתוף״ בהקשר מסחרי. בעוד שניתוח גלגוליה ההיסטוריים של המילה מצביע על כך שהיא כורכת בתוכה הן משמעויות תקשורתיות והן משמעויות טכנולוגיות, נשאלת השאלה, כיצד מפרשים ומשתמשים בה המפתחים, אנשי העסקים, וההוגים המובילים את כלכלת השיתוף כיום? מחקריי הקודמים על מושג השיתוף מצביעים על כך שהמילה האנגלית “sharing” קיבלה משמעויות חדשות במרוצת השנים, כשהמפנה המובהק במשמעותה חל בתחילה המאה העשרים עם התקתה לתחום התקשורת, במיוחד תקשורת של רגשות. כך לדוגמא, בשנות השבעים של המאה הקודמת, החלה המילה ״שיתוף״ להיות מזוהה עם ״אכפתיות״ (באנגלית, “sharing is caring”) ועם תרבות ההיפים במערב ארה״ב. במקביל, שיתוף הפך למושג חשוב בהקשרים דיגיטליים עד שהתקבע כאבן היסוד של המדיות החברתיות; הרי המילה שמתארת את כלל אופני ההשתתפות שלנו (העלאת תמונות, כתיבת סטטוסים, תיוג וכו') ברשתות החברתיות הינה ״שיתוף״. במסגרת המחקר הנוכחי ערכתי ראיונות עם עובדים ויזמים בתחום כלכלת השיתוף ושוחחתי איתם על משמעות המושג ״שיתוף״ (sharing) בעבודתם, על מנת לברר סוגיות הנוגעות ליחסי כוח, מסחר ותקשורת; האם הם משתמשים במילה ״שיתוף״ כדי להסוות יחסים כלכליים? האם הם משתמשים בה כדי להעביר מסר של אכפתיות ושוויוניות בין האנשים, הבאים במגע זה עם זה דרך המיזם שלהם? מאין רכשה המילה ״שיתוף״ את המשמעויות החיוביות הנלוות לה מלכתחילה? נמצא כי חלק מן העוסקים בכלכלת השיתוף מודים כי הם משתמשים במושג על מנת לגייס את האסוציאציות החיוביות הנלוות לו לקידום המוצר שלהם, בעוד אחרים מחזיקים באידאל לפיו כולנו חייבים לשתף יותר על מנת להציל את כדור הארץ מאסון אקולוגי. בשני המקרים (ויש גם מקרים בין לבין), נחשפת העבודה התרבותית שמסתתרת תחת השימוש במילה ״שיתוף״ בהקשרים חברתיים שונים.