טיפול בבני משפחה מבוגרים הפך להיות חוויה אוניברסלית בשל הזדקנות האוכלוסייה והעלייה בתוחלת החיים. הנושא הפך לסוגיה מרכזית עבור משפחות ומדינות כאחת, בין היתר בהתחשב בהוצאות המדינה על טיפול ארוך טווח בזקנים. תמריצים ומדיניות ממשלתית, יחד עם מדיניות מקום העבודה ושינוי מבנה המשפחה, יוצרים הזדמנויות כמו גם אילוצים לגבי תפקיד הטיפול, שלו השלכות שונות על בני משפחה מטפלים. מטרת המחקר הייתה לבחון את המעברים והשינויים במהלך הטיפול, בסיומו ולאחריו (כגון שינוי במצב הבריאות של המטופל, כניסת עובד זר, אשפוז במוסד סיעודי ופטירת המטופל), ותוצאותיהם בהיבטים שונים כגון בריאות, משפחה וכלכלה. המחקר התמקד בנשים וגברים יהודים וערבים על מנת להבין טוב יותר את הגורמים המקדמים או מעכבים את המעברים והשלכותיהם. כמו כן, ביקשנו לבחון את המדיניות הקיימת בתחום הטיפול בזקנים, ובהתייחס לבני משפחה המשמשים מטפלים עיקריים. המחקר כלל שלושה חלקים. החלק הראשון שימש לניתוח מדיניות ממגוון מקורות מידע משפטיים וניירות עמדה בנושא טיפול בלתי פורמלי, שמקורם בחקיקה במדינת ישראל, פרסומי מרכז המחקר והמידע בכנסת, בנק ישראל ועוד. החלק השני של המחקר כלל ניתוח משני של נתונים המבוסס על סקר בינלאומי על בני 50 פלוס, אשר נערך גם בישראל. החלק השלישי שימש לניתוח ראיונות עומק עם בני משפחה מטפלים אשר הפסיקו לטפל במהלך השנה שקדמה לראיון, כתוצאה מאחת משלוש סיבות: כניסת עובד זר לטיפול, כניסת המטופל למוסד סיעודי או פטירת המטופל. מניתוח המדיניות עולה כי מקבלי ההחלטות בממשלה נמנעו מהובלת מדיניות ציבורית תכנונית ורחבה. המדיניות לטיפול באוכלוסיית הקשישים מיושמת בעיקרה באמצעות חוק הסיעוד המשקף את אחריות המדינה לצד אחריות המשפחה, אך יחד עם זאת, היקף התמיכה בפועל בבני המשפחה המטפלים מוגבל ומצומצם, והנטל הכלכלי הנופל על המשפחות אינו מגובה באמצעות חקיקה או באמצעות הקצאת משאבים הולמת. מניתוח נתוני הסקרים עולה כי בקרב היהודים, ההסתברות להפסקת הענקת טיפול לבן משפחה גבוהה יותר בהשוואה לאלה שאינם יהודים. כמו כן, השתייכות לכוח העבודה מגדילה את ההסתברות להפסקת הטיפול. בהשוואה בין אלו שמטפלים לבין אלו שהפסיקו לטפל לאחר 4 שנים, נמצא כי הקבוצה שהפסיקה הייתה במצב כלכלי ובריאותי טוב יותר באופן מובהק. לעומת זאת חלה ירידה בשביעות הרצון מהחיים בקרב היהודים ואילו בקרב הערבים חל שיפור. מניתוח הראיונות עולה מורכבות הטיפול בבני משפחה זקנים והשלכותיו בתחומי חיים שונים של המטפלים (בריאותי, כלכלי-תעסוקתי, רגשי), תוך דמיון ושוני בין יהודים וערבים. הטיפול מסתיים בדרך כלל רק עם מות המטופל. הכנסת עובד זר לטיפול בזקן או העברתו לטיפול במסגרת בית אבות הינן מעבר בטיפול ולא סיומו, מכיוון שאינם משחררים את המטפל מתחושת האחריות והמחויבות להורה. השלכות המעברים על הגורמים השונים מחייבות התייחסות של הגורמים הטיפוליים השונים לצרכיהם של בני המשפחה המטפלים, במיוחד בהתייחס לתפקיד הטיפול. ההבדלים בין שתי קבוצות המטפלים האתניות מצביעים על חשיבות הנורמות והערכים המשפחתיים והתרבותיים בהבנת השלכות המעברים וסיום הטיפול על בני המשפחה המטפלים.