לאורך ההיסטוריה חיות משק המירו מזונות באיכות נמוכה שאינם ניתנים לצריכה ישירה על ידי בני אדם – כגון מרעה טבעי ופסולת חקלאית – לתוצרי מזון בעלי ערך תזונתי גבוה שמתאימים לאדם: חלב, בשר וביצים. לאורך רוב ההיסטוריה, כמות המזון הזמין לחיות המשק הייתה מוגבלת, ולכן גם כמות התוצרת לחיה הייתה מוגבלת. בנוסף על כך, על חיות המשק היה להתמודד עם אתגרי תזונה, אקלים ומחלות במגוון רחב של אזורים גאוגרפיים. ואכן, גזעים שונים הותאמו לסביבות שונות על ידי ברירה טבעית ומלאכותית. עקב כך הגזעים המקומיים מהווים מאגר עשיר של מקורות גנטיים המותאים לסביבתם הייחודית. לפני כמאה שנים התברר בהדרגה שמזון מרוכז (כלומר דגנים כגון חיטה, תירס, שעורה) יכול להחליף חלק ניכר של המזון המסורתי של חיות המשק. מכיוון שייצור הדגנים אינו מוגבל מעשית, ועלותם נמוכה באופן משמעותי מערך התוצר המתקבל מחיות המשק, המגבלה היחידה שנותרה לתנובה גבוהה של חיות המשק הייתה היכולת של החיות לצרוך כמות גדולה של מזון מרוכז ולהפוך אותו לתוצר רצוי. ההתגברות על מגבלה זו הייתה למטרה מרכזית של טיפוח חיות משק בארצות מפותחות. בקרב כל אחד ממיני חיות המשק המסורתיים (בקר, צאן, תרנגולות, חזירים), היו גזעים מסוימים שהגיבו בהצלחה למאמצי הטיפוח החדשים – כלומר הצליחו לאכול מן הדגנים הזולים בכמויות גדולות ולהפוך אותם לתוצרים רצויים. גזעים אלה נעשו הדומיננטיים בתחום. אולם גזעים אלה אינם יכולים להתקיים על מקורות המזון המסורתיים שלהם, ורגישים למחלות ולאקלים קשה. עם זאת, כאשר גזעים יצרניים אך רגישים אלה הוכלאו עם גזעים מקומיים, הצאצאים נהנו מהיתרונות של שני ההורים – מחד גיסא, יצרניים יותר מהגזעים המקומיים, ומאידך גיסא, עמידים יותר ורגישים פחות מהגזעים המטופחים. חיות מוכלאות אלו לא נשמרות כגזעים חדשים אלא מוכלאות שוב ושוב עם הגזעים המשובחים. עקב כך, נוצרה סכנת לקיומם של הגזעים המקומיים. כיום, איפוא, מתנהל בחסות ארגון המזון והחקלאות העולמי (FAO) מאמץ עולמי לשימור גזעים מקומיים שנמצאים בסכנת הכחדה, בדגש על אותם גזעים שהכי ראויים לשימור מבחינת תכונותיהם ואוצר הגנים שלהם. הבלדי, בקר מקומי הנמצא בכל אגן הים התיכון, הוא אחד מן הגזעים ההולך ונכחד במהירות בשל הכלאות שלו עם גזעים מטופחים שהינם יצרניים יותר. מבחינה פיזיולוגית הוא נחשב עדיף על הגזעים היצרניים בכל הנוגע לניצולת מזון באיכות נמוכה ולעמידות למחלות ולתנאי אקלים קיצוניים. מבחינה גיאוגרפית הוא נמצא בצומת של שלושה מרכזי ביות הבקר: המזרח קרוב, תת היבשת ההודית ואפריקה, וייתכן שהוא נושא מרכיבים גנומיים משלושת אירועי ביות אלה. המאפיינים הללו הופכים אותו למועמד ראשי לשימור. מטרת מחקר זה הייתה השוואה פיזיולוגית בין הבלדי לגזע הבקר המטופח הסימנטל הדו-תכליתי, שהינו נפוץ בישראל, ולערוך אנליזה של גנום הבלדי ומרכיביו הקדומים. במסגרת המחקר נערכה אנליזה שמטרתה זיהוי מרכיבים גנטיים של האבות הקדומים של הבקר בגנום של 35 ראשי בקר בלדי. התברר שגנום הבלדי מורכב מחלקים כמעט שווים של מרכיבים גנומיים משלושת מרכזי הביות. מכאן שהגנום של גזע הבלדי אכן משמר מאגר עשיר במיוחד של וריאציה גנטית. מבחינה פיזיולוגית, המחקר הצביע על כך שיכולת צריכת מזון מאיכות ירודה, התנהגות האכילה והשמירה על הוצאת אנרגיה נמוכה, מקנות לבקר הבלדי יכולת לקיים מאזן אנרגיה משופר בתנאים ירודים בהשוואה לגזע בקר הסימנטל היצרני יותר. בניסוי שבו ניתן לחיות מזון מאיכות גרועה, כל הבלדי שרדו ואף גדלו, ואילו ארבעה משבעה עגלי הסימנטל הוצאו מהניסוי עקב סכנת תמותה.