הגוף שלנו מורכב מאינספור חלבונים שמקיימים אינטראקציות מורכבות זה עם זה ועם שאר המנגנונים המולקולריים של הגוף. חקר מערכת החלבונים העצומה של הגוף האנושי הוא אחד מתחומי המחקר בהם הטכנולוגיה מהווה גורם מגביל, בעיקר בשל העובדה שמאגר הנתונים בתחום זה עצום. אילו חיינו בעולם מושלם, הכלים בחקר מערכת החלבונים הגופית היו מאפשרים עבודה ברגישות ובתפוקה גבוהה – כלומר תוך בחינת רשתות שלמות של אינטראקציה בין חלבונים – ללא הגבלות הנובעות מסוג החלבון הנחקר או מהשינויים שהוא עובר. למרות העובדה שקיימות היום שיטות המאפשרות חקר אינטראקציות בין חלבונים בתפוקה גבוהה, שיטות אלו סובלות לעתים מרגישות מוגבלת ותלויות בחלבון הנבדק. מאידך, שיטות אחרות הינן בעלות רגישות גבוהה מאוד המאפשרות גם מדידות של חוזק האינטראקציה בין החלבונים, אך הן מחייבות עבודה עם חלבונים במנותק מתנאים פיזיולוגיים הדומים לאלו הטבעיים וכן אינן מאפשרות מחקר בתפוקה גבוהה. גם חקר תהליכי הבקרה של גנים, שבהם מבוטאים חלבונים, סובל מבעיות דומות. בהתבסס על הדוגמאות שהובאו כאן נוכל לומר בוודאות כי שימוש בשיטות הקיימות כיום לצורך מחקר בתפוקה גבוהה כרוך באובדן רגישות ובהעדר היכולת להפיק מידע כמותי. בחמשת השנים האחרונות אני עוסק בפיתוח שיטה חדשה לחקר מערכות חלבונים הנותנת מענה לבעיות שהוצגו לעיל. אחד מההישגים המשמעותיים ביותר של הפיתוח הנוכחי הוא ביכולת לבחון בניסוי בודד אינטראקציות של אלפי חלבונים המרכיבים את קרום התאים בגוף.