לִיכֶן פְּלָנוּס (יַלֶפֶת שטוחה) בחלל הפה היא מחלה כרונית נפוצה יחסית (1-2 אחוזים מהאוכלוסייה). המחלה מתבטאת בנגעים לבנים דו-צדדיים, בעיקר ברירית הלחי, המתקיימים במשך שנים רבות. רוב החולים כלל אינם ערים למחלתם, והדבר מתברר להם במקרה. מחקרים רבים הראו כי לחולים אלה נשקף סיכון מוגבר להתמרה סרטנית בחלל הפה. סרטן חלל הפה יכול להתפתח מתאי הציפוי של רירית חלל הפה, אשר עברו שינויים גנטיים. ריריות חלל הפה הן רקמות הציפוי של החניכיים, הלשון, הצד הפנימי של הלחיים, החך והשפתיים; אחד השינויים הטרום-ממאירים הראשונים המתחוללים בהן הוא שיבוש במספר הכרומוזומים בתאי הרירית. בשיטה שפיתחנו במחקר זה לקחנו דגימה מריריות חלל הפה באופן לא-פולשני, על ידי הברשת פני השטח. התאים המופקים מהדגימה עוברים אנליזה באמצעות היברידיזציה פלואורסצנטית in situ. בשיטה זו מצמידים גלאים פלואורסצנטיים למקטעים ידועים בכרומוזומים, וכך בודקים מהו מספר העותקים של הכרומוזום הנבדק. השיטה שבחרנו בה מאפשרת לבדוק הן את צורת התא והן את מספר הכרומוזומים באותו התא. יש לציין שרבים מהתאים שמספר הכרומוזומים בהם משובש הם בעלי מראה תקין, שאינו מעורר חשד לממאירות. במחקר זה נבדקו 247 חולי ליכן פלנוס משלושה מרכזים רפואיים. ב-67 מהם נמצאו תאים ובהם מספר גדול מהתקין של כרומוזומים. מבין אלה נמצאה התמרה ממאירה בשלושה חולים, שנמצא אצלם שיבוש קשה במספר הכרומוזומים. בדקנו אם השינויים במספר הכרומוזומים עמידים לאורך זמן. לשם כך בדקנו 30 חולים פעמיים, בהפרש של שנה לפחות בין הבדיקות, ומצאנו כי במרבית החולים השיבוש במספר הכרומוזומים היה דומה בשתי הדגימות. תוצאות המחקר עד כה מעודדות, ומעידות כי ליכן פלנוס הוא אכן מצב טרום-ממאיר, וכי באמצעות שיטה פשוטה ולא-חודרנית ניתן לזהות חולים הנמצאים בסיכון גבוה לשם מעקב צמוד, גילוי מוקדם וטיפול מניעתי מושכל.