קינות תפילה היו חלק מרכזי מפולחן המקדשים במסופוטמיה הקדומה. קינות תפילה ידועות לנו החל מראשית האלף השני לפנה"ס עד סוף האלף הראשון לפנה"ס. קינות אלו כתובות בלשון השומרית ומבכות את חורבן ערי בבל. מקובל כיום כי קינות אלו השפיעו על חיבור מגילת איכה. אך בשונה ממגילת איכה לא היו קינות אלו חלק מטקס זיכרון שנתי אלא בוצעו, בליווי מוסיקלי, כחלק מהפולחן הסדיר של המקדש. הזכרת החורבן איננה מתייחסת למאורעות היסטוריים בהכרח, אלא מזכירות לאל את ההרס שהוא יכול להביא בזעמו ועל כן בסופן מבקשות ממנו להירגע. קינות כאלו מוכרות מכאלפיים לוחות בכתב היתדות והן מוקדשות לאלים שונים. על החוקר המודרני לנסות לשחזר את הקינות השונות. מטרת המחקר הייתה שחזור של ארבע קינות תפילה לאל החוכמה המסופוטמי אנכי (אאה באכדית). שחזרנו חלקים גדולים מקינות אלו בעזרת לוחות מראשית האלף השני לפנה"ס, מהמאה השביעית לפנה"ס (בעיקר מנינוה), מהמאות האחרונות לפנה"ס (בעיקר מבבל וארך). הלוחות נמצאים במוזיאונים שונים בעולם, כגון המוזיאון הבריטי, הלובר, המטרופוליטן והפרגמון. בחנו את הלוחות בביקורים במוזיאון או על פי תצלומים דיגיטליים. בנוסף, ניתחנו את דמותו של האל אנכי כפי שהיא משתקפת בקינות: מצד אחד הוא אל בעל יכולת הרסנית, אך מאידך הוא גם נתפש כאל רחום – בשונה, למשל, מקינות לאל אנליל שאינן מזכירות את רחמנותו.