כל דובר/ת עברית משתמש/ת בשורש התלת-עיצורי בעברית (שורש עש"ה, שורש לק"ח, שורש חש"ב וכדומה) במילים רבות בכל זמן נתון. כשמדובר בפעלים, אנחנו משתמשים בשורשים ללא הרף, כי כל פועל בנוי משורש ומבניין. ואולם, כמו מזג האוויר, אף שהשורש הוא יסוד כה חשוב בשפה, לא היו בידינו עד עתה עדויות מן השפה הדבורה המשמשת את דוברי העברית הילידיים לגבי מספר השורשים העומד לרשות הילדים ולגבי אפיוניהם. המחקר הנוכחי מתחקה אחרי שורשי מילון הפועל בעברית בשפה שהורים מפנים אל ילדיהם ובשפת הילדים עצמם (כוונתנו במונח "מילון" היא לאוצר מילים, כלומר מכלול המילים שבשימוש). המחקר מאפיין את הפעלים הראשונים שההורים והילדים משתמשים בהם בשיח שבין הורים לפעוטות בני כשנתיים, וכן הוא ממשיך ועוקב אחר תפוצת השורשים והבניינים גם בשיח עמיתים של ילדים בני שנתיים עד שמונה שנים. מצאנו שרוב הפעלים שילדים שומעים ומפיקים בגיל הרך שייכים לבניין קל, וכן שרובם אינם משתייכים למשפחות מורפולוגיות (כלומר, מיעוטם יחלקו אותו שורש, כמו נרדם/הרדים). מצאנו כשש מאות שורשים בליבת מילון הפועל העברי, שרובם שורשים שלמים כמו גד"ל. ואולם בשימוש בפעלים המצב מתהפך – רוב השורשים בפעלים שילדים שומעים ומפיקים שוב ושוב הם שורשים "עלולים", כלומר חסרים (אחד מעיצורי השורש חסר בנטייה) או נחים (אחת מאותיות השורש כתובה אך לא נשמעת). למשל, בפועל המאוד נפוץ "בואי" המבוסס על שורש בו"א העיצור היחיד שנשמע הוא ב'. זהו מחקר חלוצי המספק לנו לראשונה מידע על המילון המנטאלי הבסיסי המשמש בראשית רכישת העברית כלשון אם בפי פעוטות וילדים צעירים, וכן על הקשר בין מילון ההורים המדברים אל הילד הצעיר ומילון הילד עצמו.