באופן מפתיע, מבחינה היסטורית המדעים הפורנזיים לא פותחו במעבדות המדעיות המובילות בעולם. לעתים קרובות הם כלל לא הומצאו על ידי מדענים. מדע טביעות האצבע, לדוגמא, פותח על ידי פקיד קולוניאלי בהודו באמצע המאה התשע-עשרה בכדי להבחין בין תושבי המקום בתביעות פנסיה. הבליסטיקה וזיהוי כלי ירייה פותחו בעיקר במצרים בשנים 1919-1924, בעקבות גל רציחות של קצינים בריטיים כאשר זהות המתנקשים לא נודעה. המשותף לשני המקרים ולרבים אחרים הוא פיתוח המדע הפורנזי בקולוניה בריטית במטרה להקל על השליטה בתושבי המקום. בעקבות זאת, המחקר שלי בוחן את שורשי התרבות הפורנזית המודרנית באימפריה הבריטית במהלך המאות התשע-עשרה והעשרים ואת הגורמים להתפתחותה. ההסברים לתופעה זו מתחלקים לשלושה: השראה, הזדמנות וכורח. באשר להשראה, מנהגים וידע מקומיים, כגון גישוש, לעתים קרובות ״הושאלו״ על ידי הבריטים למטרות שיטור. באשר להזדמנות, מדעים מסוימים יכלו לבוא לידי שימוש רק בקולוניות בשל התנאים המקומיים: כך לדוגמא, ״מדע״ טביעות הרגל יכול היה להתפתח רק במקום שבו תושבי המקום התהלכו יחפים. באשר לכורח, חוסר האמון ההדדי בין נכבש לכובש הביא לכך שתושבי הקולוניות לעתים קרובות לא שיתפו פעולה עם הבריטים בחקירת מקרי פשע, במיוחד בפשעים פוליטיים. מאידך, כאשר שיתפו פעולה, הבריטים לא רחשו אמון לעדי ראייה מקומיים ולא היטיבו להבין את מניעיהם לביצוע פשעים. המדע הפורנזי לפיכך התפתח בתנאים שבהם השיטות הבריטיות המסורתיות לחקירת פשעים העלו חרס.