מאז שנות השמונים וביתר שאת בעשור האחרון, התפרסמה בירדן ספרות רבה בערבית על שבטים. סוגה ספרותית חדשה זו מורכבת משלושה סוגים של פרסומים: א. לקסיקונים עבי כרס עם ערכים המוקדשים לשבטים השונים; ב. ספרים המוקדשים לשבט מסוים; ג. עבודות הדנות באזור גיאוגרפי - כפר או עיר - ובשבטים המתגוררים בו. הלקסיקונים מתיימרים להיות סקירה מקיפה של כל השבטים הירדניים. כל ערך כולל היסטוריה קצרה של השבט, מיקומו, דיון במוצאו ואילן היוחסין שלו והסבר על חלוקת המשנה שלו לענפים, שבטי משנה ובתי אב. ספרים המוקדשים לשבט אחד או לאזור מורכבים באופן דומה, אם כי הם מפורטים הרבה יותר. שמתי לב לספרים הללו כבר במהלך עבודתי על מחקרים קודמים שעסקו בחברה השבטית הירדנית ואף השתמשתי בהם כמקור היסטורי חשוב. אבל כבר בשלב מוקדם הבנתי שעבודות אלו ראויות למחקר משל עצמן. המחקר הנוכחי בחן בפעם הראשונה את הספרות השבטית הירדנית, הסביר את הסיבות להופעתה והצביע על משמעויותיה של תופעה זו. לצורך המחקר איתרתי וקראתי כמאה ספרים שאת רובם מצאתי בספריה הלאומית הירדנית בעמאן. את החומר אספתי במהלך מספר ביקורים בירדן. ניתוח הספרים העלה שתי מסקנות עיקריות. ראשית, הספרות הזו היא כלי חשוב שבאמצעותו בני שבטים מגדירים את תפקידם ומקומם בירדן של ימינו. בפני הקורא נחשפת תגובת האוכלוסייה השבטית לבנייתה, החל מראשית שנות השבעים, של לאומיות ירדנית רשמית. המשטר החל לטפח לאומיות ייחודית זו בעקבות מלחמת האזרחים בשנים 1971-1970 ("ספטמבר השחור"). לאומיות זו אמנם אינה מתעלמת מתפקיד השבטים ותרבותם ביצירת ירדן המודרנית, אבל חותרת ליצור אחדות לאומית בין מרכיביה השונים של החברה. אותם אינטלקטואלים בני השבטים הגיבו ליוזמת המשטר באמצעות פרסום אילנות היוחסין וההיסטוריה השבטית. בנוסף, הם משתמשים ברטוריקה לאומית המצביעה על התרומה של בני השבט ללאומיות הערבית והירדנית. בכך הדגישו הכותבים את תפקידם המרכזי של השבטים למול מאמצי הממשלה להניח את היסודות לתרבות לאומית חדשה. המסר הזה אינו מופנה רק למדינה, אלא גם לאוכלוסייה הגדולה ממוצא פלסטיני. שכבה זו מהווה לפחות מחצית מסך אזרחי המדינה ואינה נתפסת בעיני האינטלקטואלים השבטיים כאוכלוסייה הירדנית ה״אמיתית״. שנית, המחקר מראה שהספרות השבטית היא תגובה ישירה לשינויים דמוגרפים וכלכליים. בעשורים האחרונים גדלו הקבוצות השבטיות בירדן בזכות עליה משמעותית בתוחלת החיים. בנוסף, רבים מבניהן ובנותיהן היגרו מהכפר לערים הגדולות בעיקר כדי לחפש פרנסה. חלקם, ביחוד בקרב בני השבטים הנוצרים, היגרו אל מחוץ למדינה. כתוצאה מכך איבד השבט את אופיו האינטימי והמוכר, ונחלשו קשרים חברתיים. באמצעות הכתיבה, מנסים הסופרים לחזק את הסולידריות השבטית שהם חשים שנחלשה. הם מקווים כי הספר יביא להכרה טובה יותר של בני השבט את ההיסטוריה שלהם עצמם, יפיח גאווה בקרב הצעירים ויחזק את הקשרים ההדדיים. לפיכך, הספרות השבטית מהווה הזדמנות ייחודית לחשוף התפתחויות חשובות בירדן בת ימינו וללמוד עליהן. היא מאירה באור נוסף את השבטים הירדניים שמילאו ועדיין ממלאים תפקיד מרכזי ביצירתה של המדינה הירדנית המודרנית ושמירה על שרידותה המרשימה לאורך קרוב למאה שנים.