לפגיעה אגבית (לא מכוונת) באזרחים בלתי-מעורבים במסגרת סכסוכים בין-קבוצתיים יש השפעות הרסניות מעבר לנזק ולסבל שנגרם לנפגעים, כולל הקצנה (רדיקליזציה) ועלייה ברגשות שליליים כלפי חברי הקבוצה הפוגעת. בסדרת מחקרים זו פיתחנו כלים ומנגנונים שונים להשפעה על תגובות רגשיות והתנהגותיות של חברי קבוצות חברתיות, לאומיות-אתניות, לפגיעות מסוג זה. במוקד סדרת המחקרים עמדו רגשות כמו בושה, אשמה וגאווה המבוססים על שייכותו של אדם לקבוצה חברתית מסוימת. לצד רגשות אלו, המכונים רגשות מוסריים מבוססי-קבוצה, בדקנו גורמים נוספים והתערבויות שיכולים להפחית סובלנות לפגיעה באזרחים לא מעורבים. המחקרים נערכו בקרב משיבים מקבוצות לאומיות-אתניות שונות, כולל יהודים-ישראלים, בריטים ואמריקאים. כך לדוגמה מצאנו, במחקר שנערך בקרב משיבים מבריטניה ומארה"ב, שתמיכה בפעולה צבאית שצפויה לגרום להרג אזרחים בלתי-מעורבים נמוכה יותר כאשר התקיפה אמורה להתבצע באמצעות מל"ט (לעומת תקיפה באמצעות מטוס קרב מאויש); אפקט זה נמצא בקרב משיבים ימנים-שמרנים בלבד, ותווך על ידי רגשות מוסריים. כלומר, משיבים ימנים ציפו להרגיש יותר אשמה ובושה על הרג אזרחים בלתי-מעורבים באמצעות מל"ט, ותמכו פחות בתקיפה מסוג זה. במחקר אחר גילינו שהעלאת תחושת האחריותיות – האמונה של אדם שהוא יידרש להסביר ולנמק את פעולותיו – מפחיתה סובלנות לפגיעה באזרחים בלתי-מעורבים ומובילה אנשים לקבל החלטות בצורה זהירה יותר. יחד עם זאת, אנשים שמלכתחילה ציפו לחוש בושה רבה יותר על פגיעה באזרחים בלתי-מעורבים לא הושפעו מהעלאת תחושת האחריותיות. שיערנו שהסיבה לכך היא שבושה היא מעין אחריותיות מופנמת, ולכן אנשים שנותנים מראש דין וחשבון פנימי על מעשיהם והחלטותיהם פועלים בצורה זהירה יותר. בקו מחקר שלישי בדקנו אם שימוש בטכנולוגיה של מציאות מדומה על מנת לאפשר לאנשים לחוות את נקודת מבטם של חברי הקבוצה היריבה ישפיע על סובלנות לנזק היקפי ולפעולות בלתי-חוקיות במסגרת סכסוך בין-קבוצתי. מצאנו שחשיפה של דקה בלבד לפרספקטיבה של חברי קבוצת החוץ השפיעה על תגובותיהם של משתתפים במחקר גם חמישה חודשים לאחר מכן, והוכללה מעבר לתקרית הספציפית שבה צפו לעמדות כלליות יותר ואף לאירועים אמיתיים. המשתתפים במחקר צפו בסרטון שהציג עימות בין זוג פלסטיני לחיילים ישראלים במחסום מפרספקטיבה של קבוצת החוץ (הזוג הפלסטיני) או קבוצת הפנים (החיילים הישראלים), ולאחר מכן נשאלו על רגשות ועמדות לגבי הסיטואציה שבה צפו. חמישה חודשים לאחר מכן יצרנו שוב קשר עם המשתתפים וביקשנו מהם להשיב על שאלון בנוגע לאלאור אזריה ולתקרית הירי בחברון. מצאנו שמשתתפים שצפו בסרטון מהפרספקטיבה הפלסטינית שפטו את פעולותיו של אזריה בצורה נוקשה יותר, חשו אשמה ובושה רבות יותר, וסברו שיש להטיל עליו עונש כבד יותר בהשוואה למשתתפים שצפו בסרטון מהפרספקטיבה הישראלית. ממצאים אלו וממצאי מחקרים נוספים בפרויקט הצביעו על חשיבותם של רגשות מוסריים מבוססי-קבוצה להבנת סובלנות לפגיעה באזרחים בלתי-מעורבים ולהפחתתה.