התודעה מכלילה רק חלק קטן מן המתרחש במוח. הרוב המכריע של המחשבות, הרגשות, החישובים, התכנונים והתגובות לגירויים חיצוניים ופנימיים – כלל אינם עולים לרמת הידיעה המודעת שלנו. מטרת מחקר זה הייתה להבין, כיצד החלקים הלא-מודעים האדירים משפיעים על החשיבה המודעת. המחקר התמקד בתחום התפיסה הראייתית, וכיצד חלקים של תמונה שראינו, אבל לא הגיעו לרמה של מודעות, משפיעים על המשך התפיסה וההתנהגות. לשם כך הצגנו לנבדקים תמונות יחידות או סדרת תמונות של עצמים או נופים, ואז בדקנו את זיכרונם. קל לבחון את החלק שהנבדקים זוכרים במודע: פשוט שואלים אותם מה הם זוכרים שראו. אך בתחכום מסוים, ניתן לבדוק גם את החלק שנשמר בתת-מודע. לשם כך שאלנו שאלות על נושאים קרובים, ובדקנו כיצד התפיסה הלא-מודעת משפיעה על התשובות. לדוגמה, כאשר אנו מציגים לנבדקים תמונה מורכבת למשך זמן קצר ביותר, רק תמצית הנוף נתפסת במודע, והנבדקים אינם מצליחים לדווח על פרטי מרכיבי התמונה. ובכל זאת, אנו מגלים השפעות של תפיסה בתת-מודע כאשר אנו בודקים תפיסה של תמונה עוקבת, ומוצאים שקל יותר לנבדקים לתפוס פרטים דומים לתמונה הקודמת מאשר פרטים חדשים. דרך אחרת שהשתמשנו בה היא בדיקת המהירות או הדיוק של תפיסה של פריטים חדשים בהשוואה לפריטים שהופיעו – אך לא נתפסו במודע – בהצגת תמונה קודמת. מצאנו שהחלק הראשון של התפיסה המודעת הוא התמצית או המכלול של התמונה או הסצנה. אנשים תופסים במודע את מה שנראה להם כחשוב ביותר בתמונה, אך לא את הפרטים. כדי לזכור את הפרטים נחוצה התבוננות ממושכת. מצאנו גם שתמונות שלא נכנסו לזיכרון המודע עדיין משפיעות על התחושה שהתמונה ״מוכרת״ כאשר רואים אותה פעם נוספת. ממצא נוסף שהעלה המחקר הוא, כי חולים הסובלים מתסמונת של ״הזנחה של צד שמאל״, כלומר נוטים להתעלם ממידע המגיע מצד שמאל שלהם בגלל פגיעה מוחית (תסמונת החולפת בדרך כלל עם הזמן), עדיין תופסים – באופן תת-מודע – חלק מהמתרחש בצד שמאל. תפיסה זו מתרחשת כאשר החלק השמאלי של התמונה משפיע על המכלול, כלומר על העיקר והתמצית של התמונה. ולבסוף, חקרנו את התופעה המעניינת של תפיסת הממוצע: אנשים מסוגלים לתפוס בקלות מהו הערך הממוצע של אוסף עצמים – ממוצע הגודל, הצבע, הצורה ואפילו ממוצע השמחה או הכעס באוסף של פרצופים. תפיסת הממוצע נעשית באופן אוטומטי, ומצאנו כי תפיסת הממוצע של אוסף פריטים משפיעה על התפיסה של תמונות אחרות המוצגות לאחר מכן. המחקר הצביע, אם כן, על כמה תופעות המעידות שתפיסה ראייתית לא-מודעת משפיעה עמוקות על החיים המודעים שלנו.