המחקר עוסק באופן שבו תופסים אנשים מן השורה צדק חברתי וזכויות אדם. המחקר מתחקה אחר שורשי ההתנגדות לצדק ליברלי וזכויות אדם דווקא בקרב ציבורים רחבים ומתרכז במיוחד בשאלה הבאה: מדוע סדר היום הליברלי בישראל ובעולם, המתיימר להיות אוניברסלי ושוויוני, זוכה לתמיכתן של האליטות ונתקל בהתנגדות דווקא בקרב קבוצות מוחלשות שאמורות לצאת נשכרות מסדר היום החברתי-כלכלי שהוא מציע? בשונה ממרבית המחקרים בנושא המתמקדים באתגרים הכרוכים בהעברת המסר הליברלי או בקליטתו (על ידי אוכלוסיית המטרה), המחקר הנוכחי הפנה את המבט המחקרי כלפי המסר עצמו. באמצעות מגוון שיטות מחקר, כגון סקרים, ראיונות עומק, קבוצות מיקוד ומחקר שדה (אתנוגרפיה), במגוון זירות חברתיות, בחנתי כיצד אנשים מקבוצות שונות (ימין, שמאל, דתיים יהודים ומוסלמים) תופסים את המושגים "שלום", היחס לאחר, שוויון וזכויות אדם. התובנות העולות מן המחקר נוגעות לאתגר החיים המשותפים במציאות חברתית שסועה בישראל ובמרחב הגלובלי. השאלה כיצד לחיות יחד עם מי ששונים מאתנו באופן עמוק היא אולי השאלה הפוליטית הבוערת ביותר בישראל של ראשית המאה העשרים ואחת, וזהו אתגר הטורד את מנוחתן של רבות מן הדמוקרטיות בנות זמננו. ואולם, עבור הסוציולוגיה – המדע האמון על חקר החברה – שאלת החיים המשותפים אינה רק שאלה פוליטית מטלטלת אלא גם שאלה מחקרית מאתגרת, המחייבת בחינה ועיצוב מחדש של ארגז הכלים התיאורטי והמחקרי העומד לרשותה. המחקר הנוכחי מבקש לסמן אפיקים חדשים לחשיבה ולמחקר. כמה מתובנותיו זכו לחשיפה ציבורית רחבה בריאיון שהענקתי לעיתונאית קרולינה לנדסמן, שהתפרסם במוסף הארץ ב-26.12.2019 ועורר דיון סוער מעל דפי העיתון, ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת האלקטרונית.