המחקר שלי בדק את תהליכי השינוי באתוס הלאומי בעשור הראשון למדינה. בחנתי את הספרות לילדים כזירה ייחודית המייצגת הן את השיח הממלכתי ההגמוני והן את השיח הפרטי, האזרחי, העשויה, מעצם טבעה, לקדם משנה סדורה בצד לבטים ואף התנגדות. במסגרת המחקר חולצו מתוך ספרות הילדים שראתה אור בעשור הראשון למדינה נרטיבים מרכזיים ומודלים של ילדות ישראלית. פרק זה גילה תמורות דרמטיות בתפיסת הילדות הישראלית: בעוד שבתקופת היישוב התאפיינה ספרות הילדים במחויבותה לפוליטיקה ובניסיון לגייס את הקוראים הצעירים להשתתף באופן פעיל באתגרים הלאומיים העומדים בשער, ניכרת בעשור הראשון למדינה התלבטות באשר למידת מעורבותם של ילדים בשיח הציבורי ובמשימות הלאומיות האקוטיות. רק בתום העשור ניתן לדבר על תחילתה של הכרעה: ילדי ישראל נשלחים אל דלת אמות הבית, להיות תחת השגחתם האוהבת של הוריהם. בנוסף נבחנו במחקר השינויים בתפישת קהילת הקוראים בעשור הראשון – קהל היעד של ספרות הילדים – מתוך הטקסטים הספרותיים עצמם ותעודות רלוונטיות נוספות. הממצאים מצביעים על ויכוח בקרב קובעי הטעם בסוגיית הצרכים הספרותיים של ילדי ישראל, ואופני הקריאה והפרשנות שיוחסו להם. מצד אחד נשמעה קריאה לחדד את חושיו הפוליטיים של הילד ולערבו כשותף פעיל בפרויקט בינוי האומה, ומצד שני נשמעה דרישה חדשה להגן על הילד הישראלי בגבולות הספירה הפרטית, הרחק מהשיח הציבורי. למעשה רק בשנות השישים מסתמנת הכרעה בתחום זה. המעבר המהיר מילדות פוליטית לעילא לילדות תמה ומוגנת בחיק המשפחה בתקופה קצרה זו מסמן למעשה את תום תקופת בינוי האומה הישראלית הסוערת, שהתאפיינה בשינויים רדיקליים בתרבות בכלל ובתרבות הילד בפרט.