מטפלים קליניים ויועצים ממליצים על הקשבה לאחר כהתנהגות עם תוצאות חזקות ורצויות מאוד. עם זאת, המדע העוסק בחקר תופעת ההקשבה הוא מקוטע ורוב הטענות בתחום אינן מתועדות. בפרויקט המחקר שלנו בדקנו טענות על הקשבה שאותן העלו חוקרים כבר לפני יותר מששים שנה. הממצאים שלנו איששו את הטענות האלה אבל במידה מסוימת גם סייגו אותן. באופן ספציפי, הראינו כי הקשבה אכן יוצרת ביטחון פסיכולוגי ומפחיתה חרדה. יתרה מכך, הראינו כי הפחתת החרדה הנגרמת מהקשבה גורמת לדובר/ת להביע עמדות יותר מורכבות ופחות קיצוניות. למשל, משתתפים במחקר שקראו ידיעה על החלטת בג"צ להחזיר גופות של מחבלים ודיברו עליה עם מקשיב מיומן במשך 15 דקות, הביעו דעות מאוזנות יותר בהשוואה לאלו שדיברו עם מקשיב לא מיומן. יתרה מזאת, להקשבה הייתה השפעה ממתנת על עמדות המשתתפים במחקר בין אם הגדירו עצמם כבעלי נטיות שמאלניות או ימניות. הצלחנו לשחזר ממצאים אלה גם כשהעמדות נגעו לסוגיות אישיות ולא פוליטיות, כמו התאמה לתפקיד ניהולי, או סוגיות חדשות שלא היו מוכרות לנבדקים קודם לכן. עם זאת, ממצאינו גם מראים כי דוברים המתקשים לתת אמון בזולת וליצור אינטימיות – אנשים שמאופיינים במה שנקרא בעגה המקצועית "סגנון היקשרות נמנע" – אינם נהנים באותה מידה, אם בכלל, מכך שמקשיבים להם, בהשוואה לאנשים אחרים. אם כן, המחקרים שלנו מספקים תמיכה אמפירית לטענות שעלו לפני עשרות שנים. לממצאי המחקרים האלה השלכות מרחיקות לכת להבנת אפשרויות לקידום פתרונות לסכסוכים ודרכים לשיפור רווחה אישית וביצועים. בתוך כך המחקרים גם מסמנים את המכשולים האפשריים ביישום הידע הזה עבור אנשים מסוימים.