לספר ״שבחי הבעש"ט״ מקום מרכזי בספרות היהודית בעת החדשה והמחקר סביבו זכה לרנסנס מחודש בשנים האחרונות עם פרסומן של כמה מונוגרפיות רבות חשיבות על ר' ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט). הדיון המחודש בדמותו של הבעש"ט הביא גם לדיון במהות הספר ״שבחי הבעש"ט״ ועורר פולמוס לגבי מהותו של הז'אנר שבו נכתב ומידת היכולת לדלות מהספר פרטים היסטוריים שונים. ביוגרפיה מיתית זו, שנדפסה לראשונה בקאפוסט שברוסיה הלבנה בסוף שנת 1814, זכתה לעדנה לא רק בחסידות אלא גם הרבה מעבר לגבולותיה. ניתן למנות כמה עשרות מהדורות של הספר עד לימינו לצד מאות עיבודים של חלקים מתוכו בשפות שונות. הספר מכיל למעלה ממאתיים סיפורים על הבעש"ט ובני חוגו, שחלק ניכר מהם סופר בעל פה שנים קודם לכן. לקראת הדפסתם עברו הסיפורים עיבודים ושינויים משמעותיים בידי מקבץ הסיפורים ולאחר מכן בידי המדפיסים השונים. בספר מוצג דימוי של הבעש"ט שוודאי היו לו מטרות אידאולוגיות ודתיות הקשורות להתפתחותה של החסידות ולדרכי עיצובה בראשית המאה התשע-עשרה. ערך סיפור שבחי הצדיקים נעוץ עוד בראשית החסידות ואין לפקפק במרכזיות ה״שבח״ בהוויה החסידית ובהיותו גורם מכריע בהתפתחותה ובהתפשטותה של תנועה זו שהייתה במהותה תנועה אוראלית – כלומר תנועה שהעבירה מסריה בעל-פה. כחלק מתפיסת ה״צדיק״ נתגדלו ונתקדשו ה״שבחים״ שסופרו עליו והיה בהם לעצב גם את זהותם של החסידים. ״שבחי הבעש"ט״ לא נבדל בכך ולמעשה מהווה את הביטוי הראשון של העלאה מרוכזת של שבחים סביב לקדוש החדש מתוך מטרה ברורה לחזק את החסידות. עם זאת, בעיני רבים הספר מהווה מקור לא אכזב לתיאור דמותו ההיסטורית של הבעש"ט – בייחוד לאור היעדר טקסטים על דמותו ההיסטורית של הבעש"ט – דבר שעורר פולמוס נרחב בשנים האחרונות. המחקר שלפנינו מעמיד מצע פילולוגי, היסטורי ותרבותי של הטקסט בהקשר הרחב, וכולל מהדורה ביקורתית של הטקסט עצמו בעברית וביידיש.