מחלימות מסרטן השד מדווחות לעיתים קרובות על מצבי תשישות גופנית ומצוקה רגשית לאורך תקופות ארוכות לאחר סיום הטיפולים האקטיביים במחלה. בעוד שאת התמשכות המצוקה הרגשית ניתן להסביר באמצעות גורמים הקשורים להתמודדות עם השלכות המחלה, הלחצים והפחדים מפני הישנות, הגורמים להתמשכות התשישות הגופנית אינם ברורים. מחקרים שונים ציינו גורמים שונים להיווצרותה והתמשכותה של התשישות, ביניהם המתח הנפשי הכרוך במחלה. הסבר נוסף נשען על שינויים במערכת החיסון בעקבות הגידול הסרטני והטיפולים בו: ציטוקינים הינם חומרים המופרשים על ידי מערכת החיסון ותפקידם לווסת את תפקוד המערכת ופעולותיה. חלק מחומרים אלו, הנקראים ציטוקינים פרו-דלקתיים, אחראים ליצירת דלקת בגוף בתגובה לפלישה של חיידקים או נגיפים. לעתים משתבשת פעילות מערכת החיסון ונוצרות כמויות גדולות של הציטוקינים הפרו-דלקתיים לאורך זמן ממושך. כתוצאה, נוצרת דלקת כרונית, גם אם ברמה נמוכה. קיימות ראיות מחקריות לכך שמחלת הסרטן והטיפולים בה גורמים להפרשה עודפת של ציטוקינים פרו-דלקתיים, והם עלולים לגרום למצב התשישות וגם תורמים למצוקה הרגשית. ממצא נוסף במחקרים קודמים היה שנשים מבוגרות מדווחות על רמות נמוכות יותר של מצוקה ותשישות מנשים צעירות. יחד עם זאת, הקשר ארוך הטווח בין התסמינים של מצוקה רגשית ותשישות לבין הציטוקינים לא נבחן במידה מספקת. מטרת המחקר הייתה לבחון את ההופעה של מצוקה רגשית ותשישות החל מסיום הטיפולים הכימיים לאורך תקופה של כשנה, לבחון את הקשר שלהם לרמות של ציטוקינים פרו-דלקתיים, ולבחון את הקשר של תהליכים אלו לגיל המשתתפות במחקר. במחקר השתתפו 300 מחלימות מסרטן בנות 24 עד 84, לאחר סיום הטיפולים הכימיים. הן מילאו שאלונים ונתנו בדיקת דם בשלוש נקודות זמן בהפרש של חצי שנה. ממצאי המחקר העיקריים הם שלאורך השנה חלה ירידה מתונה ברמת המצוקה הרגשית, כמעט ללא שינוי ברמת התשישות הפיזית. כמו כן נמצא שנשים מבוגרות דיווחו על רמות נמוכות יותר של תשישות ומצוקה רגשית מהמשתתפות הצעירות, ואלו היו קשורים לתפיסה נמוכה יותר של המחלה כמצב דחק. נמצא גם שרמות הציטוקינים הפרו-דלקתיים ירדו עם הזמן אצל כל הנשים, אך הירידה הייתה מתונה יותר אצל הנשים המבוגרות. ממצאי המחקר גם הראו שהירידה ברמות הציטוקינים הפרו-דלקתיים הייתה קשורה לירידה ברמות התשישות והמצוקה הרגשית. כמו כן, הבדלי הגיל ברמות התשישות קשורים להבדלים במידת השינוי ברמות הציטוקינים הפרו-הדלקתיים. אומנם הנשים המבוגרות מדווחות על רמות נמוכות יותר של תסמינים, אך הרמות הגבוהות והמתמשכות של הציטוקינים הפרו-דלקתיים מצביעות על היותן קבוצת סיכון להחרפת תסמינים לאורך זמן. לסיכום, המחקר מצביע לראשונה על הקשרים בין תשישות גופנית, מצוקה רגשית ותהליכי שינוי ברמות הציטוקינים. זהו גם המחקר הראשון שמצביע על הבדלים בהשתנות רמות התשישות והמצוקה הרגשית ורמות הציטוקינים בקרב נשים מבוגרות בהשוואה לצעירות. בנוסף, המחקר מציע את האפשרות להשתמש ברמות ציטוקינים כסמן ביולוגי לניבוי שינוי ברמות התסמינים לאורך זמן בקרב נשים המחלימות מסרטן שד.