בסלעים רבים מצויים מינרלים מגנטיים ששומרים על נתוני השדה המגנטי של כדור הארץ כפי שהיו בעת שנוצרו אותם סלעים. תבנית "מגנטית" זו של הסלעים הללו איננה משתנה (אם הם לא מתחממים יותר מדי), ולפיכך ניתן להסיק ממגנוט הסלעים כיום על ההיסטוריה של השדה הגיאומגנטי באזור היווצרותם. במחקר זה נדגמו למעלה ממאה גופים וולקניים ממכתש רמון. המיגנוט שלהם נבדק במעבדה הפליאומגנטית החדשה שבאוניברסיטת בן גוריון והוכח כי הם משמרים את המיגנוט מזמן היווצרותם מלפני כ 120 מיליוני שנים לערך. בעזרתם המסורה של שלושה סטודנטים למחקר, נמצא כי הם מתעדים את הפעילות של השדה המגנטי ושל תזוזות לאורך העתק רמון, אחד מההעתקים הראשיים שחוצים את דרום ישראל. פותחו כלים נומריים-מכניים שמאפשרים לחשב את כיוון ועוצמת התזוזות שהתרחשו על גבי העתק רמון בעזרת מיגנוט הסלעים. ההסטה על גביו הייתה בין קילומטר אחד לשלושה. כמו כן, במסגרת פיתוח כלים אלו, חישבנו את ההיסטוריה של ההסטות על גבי העתקי הכרמל-גלבוע, עמק החולה ואף בלבנון. בימים אלו אנו מסכמים את התוצאות שמתעדות הן את הפעילות הטקטונית והן את פעילות השדה המגנטי במהלך התקופה הייחודית הזו בהיסטוריה של כדור הארץ שבה השדה הגיאומגנטי לא הפך את הקוטביות שלו. נראה כי השדה המגנטי של כדור הארץ לא היה מאוד פעיל (יחסית) ומראה תוצאות שונות מאשר בתקופות שבמהלכן הוא התהפך בתדירות גבוהה.