סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר בישראל, ומדי שנה מאובחנים בו כ-3,000 חולים חדשים. אחד מגורמי הסיכון העיקריים להתפתחותו הוא מחלות מעי דלקתיות כרוניות, כגון קוליטיס כיבית וקרוהן. החולים במחלות אלו נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן זה עקב דלקת כרונית במעי שמגבירה היווצרות מוטציות בתאי האפיתל במעי (התאים שמצפים את הדופן שלו). מוטציות אלו תורמות לחלוקתם חסרת הבקרה של תאי האפיתל והתפתחותם לגידולים. אינטרלוקין-1 (IL-1) הוא חלבון מעודד דלקת (ציטוקין). במחקרינו אנו בוחנים את השפעותיו על התהליך הממאיר במעי. IL-1 נחלק לשני סוגים של מולקולות: IL-1β ו-IL-1α. IL-1α היא מולקולה שנמצאת בקביעות בתאי אפיתל במעי, והם כאמור התאים שהופכים לממאירים בסרטן המעי הגס. היא מופרשת רק לעתים נדירות, כאשר תאי האפיתל נהרסים. IL-1β היא מולקולה שמופרשת על ידי תאי דלקת (כתגובה חיסונית לדלקת במעי) ולא מצטברת ופעילה בתוך התאים. למולקולות IL-1 תפקיד מורכב בתהליך הסרטני. מצד אחד הן מעורבות בתגובות חיסוניות נגד תאים סרטניים, ומצד שני הן עלולות לתמוך בגידול הסרטני והתפשטותו. פעילותן תלויה בכמותן המופרשת (אם היא גבוהה, היא תהיה פרו-סרטנית) ובמיקומה בתא. IL-1α שנמצאת על גבי ממברנת התא היא אנטי-סרטנית, ואם היא מופרשת מחוץ לתא היא תהיה פרו-סרטנית. IL-1β לעומת זאת, תמיד מופרשת ותהיה פרו-סרטנית. במחקר זה בחנו עכברים מהונדסים גנטית שחלקם חסרי IL-1α וחלקם חסרי IL-1β. בשיטות היסטולוגיות ומולקולריות בדקנו כצד חוסר במולקולות אלו משפיע על דלקת במעי הגס (שיצרנו אצלם באמצעות כימיקל ששמו DSS) ועל התפתחות גידול סרטני. גילינו כי העכברים חסרי IL-1α סבלו מדלקת פחותה והחלימו מהר יותר. לעומתם העכברים חסרי IL-1β סבלו מדלקת חמורה מאוד שלא נרפאה. עם זאת, לא התפתחו אצל חסרי IL-1β גידולים (זאת כאמור מכיוון ש- IL-1β מעלה מאוד את הסיכון להתפתחות סרטן בעקבות דלקת). בעכברים חסרי IL-1α לעומת זאת התפתחו גידולים. זאת כפי הנראה מכיוון ש- IL-1α מעורבת בתגובות חיסוניות נגד תאים סרטניים. כיום אנו מפתחים תרופה לדיכוי IL-1β. מטרתה למנוע התפתחות סרטן המעי הגס בעקבות דלקת כרונית או לטפל בסרטן זה יחד עם הטיפול האונקולוגי (כגון כימותרפיה).