מהם הגורמים המשפיעים על מחשבה צבאית בכלל, ועל המחשבה הצבאית הישראלית בפרט? המחקר מציע מסגרת כללית לניתוח הגורמים האלה. במיוחד הוא מצביע על חולשתו האינטלקטואלית של צה"ל. ההסבר המוצע לחולשה זו הוא שילוב של גורמים ברמת המערכת הבינלאומית, כגון הדומיננטיות של הממד הטכנולוגי והתפוצה של סכסוכים בעלי עצימות נמוכה, מזה, וגורמים ברמת השחקנים, כגון גורמים תרבותיים וחברתיים, מזה. אילוצים מוסריים ומשפטיים השפיעו הן ברמת המערכת הבינלאומית והן ברמת השחקנים. את רוב הקצונה הצה"לית ניתן לאפיין כ"חיילים מעשיים". קצינים אלה נוטים לפקפק ברלוונטיות של התיאוריה הצבאית, ומסתפקים בניסיון שצברו ובאינטואיציה שלהם. אמנם, ישנם היסטוריונים צבאיים, מחוץ לצבא או במסגרתו, ותמיד ישנם גם מי שכותבים דוקטרינות, עוסקים בבניין הכוח הצבאי ומכינים תוכניות מבצעיות. אך בכל אלה קשה לזהות את ספינת הדגל של המחשבה הצבאית – התיאוריה, שהיא אוניברסלית, ואמורה לשמש בסיס לדוקטרינות ולתוכניות של מדינה וצבא ספציפיים ולתת ביטוי למקצועיות של הקצונה. ישנן סיבות רבות לחולשת הרובד האינטלקטואלי במחשבה הצבאית הישראלית. בשנים רחוקות יותר, צה"ל סיפק "קבלות" על הצלחות בלי עיסוק בתיאוריה צבאית, ולפיכך התקבל הרושם שאפשר להסתדר גם בלעדיה. אולם בעשורים האחרונים נִבעו בקיעים בחומת ההצלחה, ורבו המקרים של תפקוד לקוי בשדה הקרב. הטכנולוגיה, שקנתה לה מעמד של ממד מוביל במלחמה ובאסטרטגיה, הפכה בהדרגה לחזות הכול ויצרה "פולחן טכנולוגיה". תרמו גם תכונות המאפיינות את התרבות הישראלית בכלל, כגון ביצועיזם, הנטייה לסמוך על תושייה ועל אלתור, ושיכרון הכוח בעקבות ההצלחה של 1967. לאלה התווספו פיתויי השוק האזרחי בעבור צעירים משכילים ומוכשרים, שהיו יכולים לחזק את הרובד האינטלקטואלי של הצבא.