העניין היהודי בחיזוי עתידות מתועד היטב בספרות חז״ל, שבה אנו מוצאים עיסוק נרחב למדי בפרשנות חלומות, באסטרולוגיה ובסימנים (omens) מסוגים שונים. אולם מחוץ לספרות חז״ל היו נפוצים עוד טקסטים רבים שעסקו בטכניקות שונות של חיזוי עתידות. חלקם התמקדו בחיזוי עתידו של האדם הבודד מתוך החלומות שחלם, מתופעות שונות בגופו (פיזיוגנומיה) או מהשלכה אקראית של שתי קוביות וקריאת התשובה המצויה במספר שהתקבל. טקסטים אחרים התמקדו בחיזוי גורלן של אומות שלמות מתוך תופעות טבע כגון ליקויי חמה ולבנה, מופעים שונים של הירח בראשית החודש העברי או מצב הרוח והגשם בימים מסוימים בשנה, ממנו ניתן לכאורה לחזות מה יהיו תנאי האקלים – ולפיכך גם היבולים – בכל השנה הבאה. בגניזת קהיר השתמרו שרידים רבים של טקסטים כאלו בעברית, בארמית ובערבית-יהודית (ערבית הכתובה באותיות עבריות). בפרויקט המחקר שלי התמקדתי בטקסטים הכתובים ארמית, ובעיקר באלו הכתובים ארמית גלילית, אותה הארמית שבה נכתבו התלמוד הירושלמי ומדרשי האגדה הארץ-ישראליים. טקסטים אלו חוברו בוודאי בימיהם של חז״ל, ולפיכך יש להם חשיבות רבה בהבנת העולם בו חיו חז״ל, ובהבנת סוגי הידע שהיו נגישים, בארמית, ליהודים בני זמנם. מטרת הפרויקט שלי הייתה לזהות, לההדיר ולנתח את הקטעים הרלוונטיים מגניזת קהיר שזכו עד כה למעט מאוד תשומת לב מחקרית.