חיפושית הגלעין של התמר (Coccotrypes dactyliperda) חיה את כל חייה בתוך גלעין יחיד של תמר. בתוך הגלעין היא ניזונה, ושם היא מטילה את ביציה. עד חמישה דורות וכ-120 פרטים יכולים להתקיים בתוך גלעין תמר אחד. כאשר נקבה בתולה מגיעה לגלעין חדש, היא מטילה ביצים שבוקעים מהן רק זכרים, ומזדווגת עם אחד מבניה. לאחר מכן היא מטילה גם נקבות וגם זכרים, אך מספר הנקבות גדול בהרבה. במקרים רבים, הבנים מזדווגים עם אחיותיהם. כתוצאה מזיווגי הקרובים, יש קרבה גנטית רבה מאוד בין כל הפרטים בגלעין. קרבה זו עשויה לעודד התפתחות של התנהגות חברתית: בנות המשפחה נשארות לעזור בגידול אחיהן ואחיותיהן בתוך הגלעין, ואינן יוצאות מן הגלעין כדי למצוא לעצמן גלעין אחר ולייסד מושבה חדשה. במחקר זה בחנו אם פיזור האוכלוסייה, כלומר שיעור הנקבות העוזבות את המשפחה הגלעינית כדי לייסד מושבה חדשה, תלוי בזמינות הגלעינים בסביבת המושבה או בקרבה הגנטית בין הפרטים שבתוך הגלעין. כמו כן בדקנו אם הקרבה הגנטית בין הנקבות משפיעה על נכונותן לעזור לפרטים אחרים בתוך הגלעין, אם בשמירה על הקן ואם בניקויו. מצאנו שלזמינות הגלעינים אין השפעה על שיעור העזיבה של הנקבות את הגלעין. עוד מצאנו, שבאוכלוסייה שיש בה קרבה גנטית חזקה בין הנקבות, נקבות אלו נוטות יותר להישאר בגלעין מאשר נקבות שהקרבה הגנטית ביניהן קטנה או שכלל אינן קרובות גנטית. נוסף על כך, מצאנו שכמעט כל הנקבות שומרות על פתח הקן, וכי הנקבות עוזרות זו לזו להתנקות ולנקות את הקן. לא נמצאה השפעה של מידת הקִרבה בין הנקבות על התנהגויות אלו. ייתכן שנקבות שהן קרובות משפחה נוטות יותר להישאר באותו גלעין משום שכך יש ביכולתן לסייע בטיפול באחיהן ובאחיותיהן, גם אם טיפול זה מקטין את סיכוייהן להעמיד צאצאים משלהן. לעומת זאת, אם נקבות שהקרבה הגנטית בינן לבין שאר אוכלוסיית הגלעין קטנה יותר יבחרו להישאר בגלעין, הן ירוויחו פחות מטיפול בפרטים שקרבתם הגנטית אליהן נמוכה; לפיכך הן נוטות לעזוב, ולהקים משפחה משל עצמן בגלעינים חדשים. לעומת זאת, לא נמצא הבדל בין נכונות הנקבות משני המקורות לשמור על הקן ולנקות אותו. זאת משום שהסכנה של חדירת מחלות וטורפים מאיימת על הפרטים בתוך הגלעין במידה דומה בין שהנקבות הן קרובות משפחה ובין שאינן קרובות.