לאחר תקופת התלמוד ולאחר מאות שנים של שלטון הארמית חזרה העברית והפכה ללשון העיקרית של היצירה היהודית בימי הביניים. משעה שהחלו ספרי ההלכה להיכתב בעברית נוצר צורך לתרגם לעברית כל קטע השאוב מן התלמוד ולשונו ארמית. לפיכך תרגום מארמית לעברית הוא יסוד של קבע בכל כתיבה של הלכה בימי הביניים. ואולם החיבור הראשון ואולי היחיד שנוצר כולו רק לשם התרגום מארמית לעברית הוא "הלכות ראו". בחיבור זה תורגם רובו של ספר "הלכות פסוקות", ספר ההלכה הראשון לאחר התלמוד, המכיל קטעים רבים וארוכים מן התלמוד הבבלי. קטעים אלו, שנתחברו במקורם בארמית, מתורגמים כאן לעברית, ויש כאן אפוא הדוגמה הקדומה ביותר של קטעי תלמוד מתורגמים לעברית. תרגום ההלכה מארמית הביא אל העברית דרכי הבעה ארמיות לרוב, והוא בין הגורמים המרכזיים שעיצבו את העברית המוכרת לנו. השפעת הארמית על העברית כבר נידונה במחקר, אך טרם נתחבר תיאור שיטתי של תופעת התרגום מארמית לעברית. מחקר זה הניב שלושה מפעלים: (א) התקנתי את הטקסט של ״הלכות ראו״ כשהוא ערוך כנגד מקורו הארמי בהלכות פסוקות. (ב) התקנתי קונקורדנציה מלאה לכל המילים המתורגמות ב"הלכות ראו״. (ג) כתבתי ספר המתאר את התרגום. הספר בנוי בתבנית מילון הכולל את כל המילים המתורגמות ב״הלכות ראו״, ארמית כנגד עברית, בלוויית הסבר לדרכי התרגום ובהשוואה לאחרים שנהגו לתרגם, כגון רש"י, רמב"ם ובעל הערוך. במבוא סוכמו עקרונות התרגום, נסקרה התופעה בכללה ונידון זמנו ומקומו של חיבור הלכות ראו.