ר' מאיר פופרס היה אחד המקובלים החשובים שפעלו בפולין ובארץ ישראל לאורך המאה ה-17. פועלו המרכזי היה עריכה וסידור של כתבי ר' חיים ויטל, בהם הוצגה תורתו של מורו, ר׳ יצחק לוריא, המקובל הנודע הידוע כהאר״י הקדוש. מלבד זאת, לר' מאיר פופרס יוחס גם אילן המוכר בשם ״אילן הגדול״, אשר נפוץ בכתבי יד רבים החל מהמאה ה-18 ואף נדפס עם הייחוס לפופרס בוורשה בשנת 1864. עם זאת, ייחוס זה הינו בעייתי, ונראה כי הוא נוצר לצורך מתן תוקף וסמכות לאילן. האילן הקבלי הוא פסיפס של מרכיבים חזותיים וטקסטואלים שונים ש״מתקן״ האילן חיברם יחד. במקרה של ״האילן הגדול״ המיוחס לפופרס, מדובר במגילת אורך המורכבת ממספר אילנות שנוצרו במהלך המאה ה-17. ייתכן מאוד שאחד מאילנות אלו נוצר על ידי פופרס עצמו, אם ניתן לשפוט על פי המינוח המצוי בו, האופייני ליצירותיו. אופיו ההיברידי של האילן הגדול אינו יוצא דופן: רוב האילנות שנוצרו במאות ה-18 וה-19 מציגים, זה אחר זה, אילנות שהיו עצמאיים לפני שנכללו באילן אקלקטי. החופש ליצור אילן המורכב ממספר תת-אילנות הביא לכך שקיים שוני רב בין האילנות שהגיעו לידינו. יש כאלה עם יותר מרכיבים וכאלה עם פחות. האילנות המורכבים או ההיברידיים הללו מציגים עשרות וריאציות. מעקב אחר ההיסטוריה של כל אחד מהמרכיבים הללו הוא כלי חשוב בהבנת ההיסטוריה התרבותית של הקבלה במאות ה-17 וה-18. האילן עצמו מסודר כסוג של מפה שראשה בעולמות האלוהות ותחתיתה בעולם הארצי. על פי החלוקה המוכרת של מקובלי המאה ה-16 הוא מסודר לפי ארבעת העולמות: עולמות האצילות, הבריאה, היצירה והעשייה. מבין ארבעת העולמות פיתחו המקובלים את התיאור המפורט ביותר של העולם העליון שבהם – עולם האצילות. באילן הגדול המיוחס לפופרס, בראשו של עולם האצילות מספר שרטוטים של צורות גיאומטריות שהופיעו לראשונה בתוך הספר ״קבלה דנודטה״ – ספרו של המקובל הנוצרי כריסטיאן קנור פון רוזנרות. תחת צורות אלו מופיעים תיאורים של ״פרצופים״ – תרשימים המייצגים את הפנים השונות של אלוהות לפי תורת האר״י, ואת מערכות הכוחות והקשרים ביניהם. לבסוף, שלושת העולמות התחתונים מורכבים תרשימים צנועים יותר, חלקם לקוחים מהמסורת החזותית של ספרי התכונה (אסטרונומיה) הביניימיים. שימושיו של האילן היו מגוונים וקשורים לאופיו החזותי והחומרי, כלומר לזה שהוא מציג תמונת עולם קבלית בשילוב תרשימים וטקסטים על קלף ארוך, המיועד לגלילה בעת העיון בו. בשונה מידע קבלי המוגש כטקסט בלבד, מגילת אורך קבלית – קרי אילן – אפשר שימוש לא רק ככלי פדגוגי, אלא גם כאמצעי להתבוננות, לתנועה, לביצוע. המקובל המתבונן באילן יכול היה לנוע בין מרכיביו השונים בדומה לאדם המתבונן במפה. על ידי ההתבוננות באפשרותו של המקובל לנוע בין המרכיבים השונים של האלוהות עצמה ולהוריד שפע וברכה לעולם הארצי.