מיפוי ראשון מסוגו של גנום של גרגירי שעורה פרה-היסטוריים מהתקופה הכלקוליתית שלפני 6,000 שנים – תקופת האבן והנחושת – שנעשה על ידי צוות בינלאומי של חוקרים ממוסדות מחקר מובילים ברחבי העולם בהובלה ישראלית מראה כי המקום שבו החל ביות השעורה היה בישראל, בצפון בקעת הירדן ואזור הגליל העליון. זהו הגנום העתיק ביותר של צמחים ששוחזר עד כה. הזרעים נחפרו במערת יורם הממוקמת במצוק הדרומי של מצדה, במדבר יהודה ליד ים המלח. הגישה למערה, שממוקמת כ-100 מטר מתחת לפסגת מצדה, קשה מאוד ודורשת טיפוס על גבי מצוק אנכי. המערה הייתה בשימוש בני אדם רק לזמן קצר במהלך התקופה הכלקוליתית, ככל הנראה כמחסה זמני. שיחזור גנום השעורה, המכיל כ-5 מיליארד אותיות המרכיבות מקטעים קצרים, משול לניסיון לשחזר כד חרס עתיק שנשבר למיליוני רסיסים זעירים. אך הטכנולוגיות הגנומיות הקיימות היום יחד עם כוח מחשוב אדיר מאפשרים לבצע איחוי וירטואלי של שברי הדנ״א ולשחזר חלקים נרחבים מהגנום, באופן שיאפשר את הבנת הגנום השלם. הגנום הארכיאולוגי עבר השוואה לבסיס נתונים גנטי של מאות זני שעורה מכל רחבי העולם כדי לזהות את המקום שבו החלו בני האדם לביית לראשונה את השעורה. חיטה ושעורה עברו ביות – כלומר עברו ממצב של צמח בר למצב של צמח תרבותי שאותו מגדלים למאכל – כבר לפני כ-10,000 שנה, באזור הסהר הפורה, המשתרע מישראל וירדן של ימינו דרך לבנון, סוריה וטורקיה ועד עיראק ואיראן. עד היום ממשיכים להתקיים באזור זה זני הבר של צמחי מזון חשובים אלה. מאוחר יותר התפשטה החקלאות מכאן לאירופה, לאסיה ולצפון אפריקה. המחקר הנוכחי מראה ששעורת הבר בויתה בצפון הארץ, בצפון עמק הירדן והגליל העליון, ומשם הופצה לשאר העולם. הניתוח שלנו מראה שזרעים שגודלו לפני 6,000 שנה שונים מבחינה גנטית מזני הבר הנמצאים באזור כיום. אולם, הם מציגים חפיפה גנטית ניכרת עם זנים מבויתים המשמשים בחקלאות המסורתית באזורנו. ההשוואה בין הגרגירים העתיקים לבין 113 קווים של שעורת בר שנאספו לאורך הסהר הפורה, ועוד 137 "זנים מסורתיים" – זני שעורה מקומיים בשימוש חקלאים מסורתיים – אפשרה לחוקרים לחשב את הקשר הגנטי בין כל הזנים. החישוב העלה שהמקור הגיאוגרפי לביות השעורה היה בצפון בקעת הירדן ואזור הגליל העליון, ממצאים שנתמכים בממצאים של אתרים ארכיאולוגיים בסביבה, הכוללים את השרידים העתיקים ביותר עד כה של גידול שעורה. המחקר, ששילב בוטניקה וארכיאולוגיה עם גנומיקה וביו-אינפורמטיקה, הביא לתובנות חדשות אודות מקורם של צמחי המזון שלנו. בעתיד, ניתוח דנ"א משרידים ארכיאולוגיים של צמחים פרה-היסטוריים יספק לנו תובנות חדשות אודות מקורם של צמחי המזון, ביותם והתפשטותם. מטרתנו בהמשך היא להשתמש בנתונים של קפסולות זמן מסוג זה לצורך זיהוי גנים מועילים אשר אבדו בתהליך הביות של חיטה ושעורה.