מחקר בגובה העיניים
מחקר בגובה העיניים
עובדות ומספרים
אוניברסיטת תל-אביב


מחקר מצביע על קושי של אנשים עם אוטיזם להתעלם מהיבט בולט אך לא רלוונטי של גירוי מורכב
אנשים עם אוטיזם נוטים להבחין בפרטים על חשבון תפיסת השלם. במחקר נמצא שהדגשת הפרטים פגעה ביכולתם של אוטיסטים לזהות את הצורה השלמה, אך גם הדגשת השלם פגעה מאוד ביכולתם לזהות פרטים. הממצאים עשויים לתרום לפיתוח שיטות תרגול שיסייעו לאוטיסטים
ספרות תיאורטית ומחקרית ענפה גורסת כי בני אדם בוגרים נוטים להעדיף את תפיסת ה"מכלול' או ה"שלם", גם על חשבון חוסר תשומת לב לפרטים קטנים. אין ספק שליכולת לזיהוי מיידי של האובייקט השלם יש חשיבות, והיא מאפשרת תגובתיות מהירה ויעילה. אף על פי כן, ידוע כי במצבים שונים דווקא פרטים קטנים עשויים למשוך את תשומת ליבנו וליהנות מיתרון תפיסתי, אם יהיו בולטים מספיק. אוטיזם הוא שם כללי לקבוצת הפרעות התפתחותיות המופיעות בגיל הרך וכרוכות בקשיים ניכרים בתקשורת החברתית, בהתנהגות חזרתית ובתחומי עניין מצומצמים. אחד המאפיינים המוכרים של אנשים עם אוטיזם הוא יכולתם המופלאה לאתר פרטים קטנים בשדה התפיסה במהירות וביעילות, בעוד שבעבור אנשים אחרים, משימה זו אינה פשוטה כלל. אך לדעת חוקרים רבים, הישענות-יתר על עיבוד של פרטים קטנים פוגעת ביעילותם של תהליכי עיבוד שתפקידם תפיסה והבנה של "התמונה השלמה", ואחראית לחלק מהקשיים התפקודיים המאפיינים את האוטיזם, כגון קושי בעיבוד פנים ואף קושי בעיבוד שפה. מטרת המחקר הייתה לזהות את הגורמים המשפיעים על תפיסת השלם וחלקיו בקרב מתבגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, ולבדוק אם ניתן לשפר את יכולתם לתפוס את השלם. זאת תוך ניסיון למתן את ההעדפה התפיסתית לפרטים, שתועדה במחקרים קודמים בקרב אוטיסטים. לצורך בחינת שאלת המחקר, השתמשנו בגירויים היררכיים הנקראים "אותיות נבון". כל גירוי חזותי נבנה כספרה גדולה המורכבת מספרות קטנות (למשל, הספרה 5 הבנויה מספרות 3). במצב זה נוצרות שתי רמות עיבוד נפרדות: השלם (הספרה הגדולה) והחלקים המרכיבים אותו (הספרות הקטנות). לנבדקים, בני נוער עם אוטיזם ובני נוער שהתפתחותם רגילה, הוצגו גירויים שונים שנבנו במיוחד לצורך המחקר. בחלק מהגירויים השלם היה בולט יותר לעין, ובאחרים דווקא הפרטים הקטנים היו בולטים יותר. הנבדקים התבקשו לזהות את הספרה הגדולה (השלם) ולהתעלם ממרכיביה, או לחלופין – לזהות את הספרות הקטנות שהרכיבו ספרה גדולה, ולהתעלם מהספרה הגדולה. בבני נוער בעלי התפתחות רגילה, תפיסת השלם השתפרה עם הבלטתו, אך לא הושפעה מהבלטה של הפרטים הקטנים. לעומת זאת, בבני נוער עם אוטיזם, תפיסת השלם השתפרה עם הבלטתו, אך הם התקשו מאוד לזהות את השלם כאשר הובלטו דווקא הפרטים הקטנים. נוסף על כך, בני נוער עם אוטיזם התקשו לזהות את הפרטים הקטנים בעקבות הבלטה של השלם. תוצאות המחקר מעלות שאלות רבות, קליניות, אתיות וחברתיות כאחד. יידרשו מחקרים עתידיים כדי לבחון אם אימון במטלות שבהן השלם מובלט או שמרכיביו מטושטשים יכול לשפר תפקודים לקויים אצל אוטיסטים.