אלימות של בן זוג כלפי בנות זוגן היא בעיה שהולכת ותופסת מקום בולט בבריאות הציבור בשל השפעתה על הבריאות הפיזית והנפשית של נשים. על אף שהתופעה של אלימות בן זוג נפוצה בכל שכבות אוכלוסיית הנשים, הספרות חלוקה בשאלה האם נשים השייכות למיעוט אתני ומהגרות חוות אלימות מצד בני זוגן יותר או פחות מאשר אלה השייכות לקבוצת הרוב ומהם הגורמים לכך. מטרות המחקר הנוכחי היו להעריך את השכיחות של אלימות בני זוג לסוגיה, ולהעריך את התרומה המשוערת של גורמים בשכונת המגורים (תמיכה חברתית, הון חברתי, תחושת קולקטיביות ומצב כלכלי) ומעורבות אקטיבית של נשים בתנועות נשים לצמצום אלימות בני זוג, במדגם מייצג של נשים ערביות ויהודיות בגיל הפוריות בישראל. המחקר כלל מדגם ארצי של 1401 נשים בישראל - 967 יהודית 434 ערבים - בגילאים 16-48, שביקרו ב-73 תחנות לבריאות האם והילד (טיפות חלב). הנשים רואיינו פנים אל פנים בפרטיות בחדר סגור בתחנות טיפת חלב. אלימות בן זוג נמדדה על ידי שאלון בן 10 פריטים המשמש בתחנות טיפות חלב כלי סיקור להימצאות אלימות מצד בן זוג. השווינו את שכיחות האלימות וסוגיה - פיזית, נפשית וחברתית - וכן מדדים של הון חברתי, תמיכה חברתית, לכידות חברתית ובעיות בשכונה, כמו גם מצב חברתי כלכלי של שכונת המגורים בקרב נשים ערביות ויהודיות. זיהינו הבדלים בולטים ומובהקים סטטיסטית בין שיעורי הנשים הערביות והיהודיות שדיווחו על התנהגות אלימה כלשהיא מצד בן זוגן: 67% ו-28% בהתאמה. כך גם לגבי כל סוגי האלימות בקרב הערביות בהשוואה ליהודיות: אלימות פיזית -10.6% לעומת 1.9% - אלימות רגשית - 49.7% לעומת 19.1% - ואלימות חברתית וכלכלית - 49.5% לעומת 15.5%. ניסינו לבדוק מה מסביר את הפער בשכיחות האלימות של בני הזוג של נשים יהודיות וערביות וגילינו כי רק מעורבות נשים בתנועות נשים (הון חברתי ופוליטי) ובעיות בשכונת המגורים (אלימות והזנחה) היו משמעותיות להסברת הפער הזה. גורמים כמו תחושת קולקטיביות וההון החברתי של שכונת המגורים לא הגנו על נשים מאלימות, שכן תחושת קולקטיביות גבוהה הייתה קשורה דווקא לאלימות בן זוג גבוהה יותר. זהו המחקר הארצי הראשון על אלימות בני זוג המבוסס על מדגם מייצג של נשים בגיל הפוריות בישראל שהתקיים בטיפות חלב. הממצאים מעידים על כך שנשים ערביות חוות יותר אלימות מצד בני זוגן לעומת נשים יהודיות. בעוד כמה מאפיינים סוציו-דמוגרפיים וכמה מדדים של שכונת המגורים והשתתפות פעילה של נשים בפעילות של ארגוני נשים הסבירו חלק מן הפער בין יהודיות וערביות, הפער עדיין קיים. מחקר זה מציע שהשקעה בשכונות המגורים ובתנאי המחייה של הנשים באוכלוסייה הערבית והגברת ההשתתפות הפעילה של נשים בארגוני נשים עשויה להוריד את האלימות מצד בן הזוג. נדרש מחקר נוסף על מנת לזהות גורמים אחרים שיכולים להפחית את אלימות בני זוג כלפי נשותיהם בקרב כלל הנשים בישראל ובמיוחד בקרב הנשים הערביות.