הסביבה שלנו רצופה בסדירויות (דפוסים שחוזרים על עצמם) – גם לשוניות, כגון שורשים, תבניות מורפולוגיות ורצפים פונולוגיים – והן נקלטות ומעובדות על ידי מערכות החוש והתפיסה. במחקר הנוכחי התמקדנו בסדירויות שמעובדות על ידי מערכת השמיעה. מילים שנשמעות דומות זו לזו משום שיש להן צלילים משותפים (למשל, גָּדֵל וגָּדוֹל) – הן דוגמה לסדירות צלילית שנקלטת ומעובדת על ידי מערכת השמיעה. סדירות זו מבטאת חזרה תפיסתית; אותו מידע משותף לכמה מילים. שאלת המחקר המרכזית שלנו הייתה אם רגישות של ילדים לסדירויות של צלילים, שנמדדת במטלות, משפיעה על האופן שבו הם רוכשים שפה ואת יסודות הקריאה בגן ובכיתה א'. במחקרנו השתתפו יותר מ-300 ילדים בגן חובה ובכיתה א' (מתוכם כ-100 נבדקו גם בגן וגם בכיתה א') מאזור המרכז, חיפה והצפון. הם ביצעו מטלות שבדקו את רגישותם לסדירויות ואת כישורי השפה, הקריאה והתפיסה שלהם. באחת המטלות המרכזיות הושמע להם רצף מילים ארוך, והם התבקשו ללחוץ על כפתור כמה שיותר מהר כל פעם ששמעו מילים עם צליל משותף (כגון כאלו שמתחילות בניקוד סגול). מטלה זו התבצעה בשתי גרסאות: בגרסה אחת, המילים שנתבקשו לזהות שובצו ברצף מילים בעלות אותה תבנית, עם צליל דומה (למשל, כלב, ערב, סלק, ילד, חדר, סמל, מטר), ובגרסה השנייה המילים שנתבקשו לזהות שובצו ברצף של מילים עם תבניות שונות (למשל, ספר, ארון, חלון, סלק). בדקנו את הציונים שקיבלו הילדים בשתי הגרסאות, ומצאנו שהם ביצעו את המטלה טוב יותר כאשר היא כללה רצף מילים בעלות אותה תבנית, מה שהעיד על רגישותם לסדירויות. מרבית הילדים (יותר מ-80%) היו רגישים לרוב סוגי הסדירויות, ומצאנו קשר משמעותי בין רגישות זו לבין כישורי שפה; ככל שהילדים היו רגישים יותר לסדירויות, הם הצליחו טוב יותר במטלות נוספות, כאלו שעסקו באוצר מילים, בזיהוי אותיות הא"ב, וברכישת הקריאה. לעומת זאת ילדים עם לקות שפה (SLI), שבה הבעת השפה או הבנתה נפגעות, היו פחות רגישים לסדירויות; למשל, הם פחות זכרו מילים עם צליל משותף, בייחוד כשהן הושמעו כחלק מרצף סדירויות, מה שעשוי להעיד גם הוא שהרגישות להן תורמת להתפתחות כישורי השפה. ייתכן שהרגישות לסדירויות משפיעה על התפתחות כישורי שפה ויסודות הקריאה משום שהיא תורמת ליכולת לנתח את המבנה הצלילי של מילים. ולכן ייתכן ששיטות הוראה או טיפול מסוימות שידגישו סדירויות יסייעו בלמידה זו.