לחקירות רצח יש ערך רב בכתיבת היסטוריה. הן משליכות אור על נושאים שונים כגון גזע, מגדר ומעמד וחושפות הנחות יסוד מוסריות של החברה ושל התקופה שבה הן מתרחשות. מחקרי עסק באופן שבו נחקרו מקרי רצח במושבות צרפת במערב אפריקה עם דגש על תקופת השיא של הקולוניאליזם הצרפתי – בין שתי מלחמות העולם. המחקר התמקד בשני היבטים מרכזיים. האחד קשור להיסטוריה של הקרימינולוגיה ושל המדע הפורנזי והשני הוא האופן שבו חקירות רצח מאפשרות לנו להבין לעומק היסטוריה חברתית ובעיקר לחשוף קולות שבדרך כלל קשה להגיע אליהם באמצעות מסמכים קולוניאליים אחרים. הנושא העיקרי שבו עסקתי בהקשר להיבט הראשון הוא הפרקטיקה של נתיחות אחר המוות במושבות צרפת במערב אפריקה. התחום של חקר ההיסטוריה של המדע הפורנזי התפתח מאוד בשנים האחרונות. תחום הנתיחות אחר המוות זכה, עם זאת, לפחות תשומת לב. השאלה המרכזית שמחקרי העלה היא מדוע התעקשו הרשויות הקולוניאליות הצרפתיות במערב אפריקה לבצע נתיחות אחר המוות למרות שברוב המקרים תנאי השטח הפכו את הנתיחות הללו לחסרות תועלת. גופות הגיעו לנתיחה באיחור רב לאחר ששהו בשטח באקלים חם ולעתים אף נאכלו באופן חלקי על ידי חיות בר. מסקנתי הייתה שהסיבה לכך הייתה כפולה: התפיסה של הנתינים הקולוניאליים כעדים בלתי מהימנים והרצון להפגין את העליונות הצרפתית באמצעות שימוש במדע לגילוי "האמת". בנוסף לכך השוויתי במחקרי בין הפרקטיקה הקולוניאלית של נתיחות אחר המוות לבין נתיחות טקסיות שבוצעו בחברות אפריקאיות מסוימות באותה תקופה שמטרתן הייתה להסביר מה גרם למות הקורבן. נתיחות אלו התבססו על ההנחה שאיברי גוף מסוימים יכולים להעיד האם הנרצח היה קורבן לכישוף או שהיה בעצמו מכשף שנקלע לבעיות עם מכשפים חזקים ממנו. למרות התייחסותם של הצרפתים לנתיחות אלו כטקסים ברבריים שרק מצדיקים את הנוכחות הקולוניאלית, הרי שלמעשה, התיאוריות הקרימינולוגיות של אותה תקופה טענו לקשר בין צורתם של איברי גוף מסוימים לבין נטייה לפשיעה. יחד עם זאת, טענה זו נחשבה באותה תקופה ל"מדע" בעוד שהנתיחות האפריקאיות שניסו להוכיח קשר כזה נחשבו ל"ברבריות". ההיבט השני אליו התייחס מחקרי היה האופן שבו חקירות רצח מאפשרות לנו הצצה אל עולמם של נתינים קולוניאליים שנעדרים בדרך כלל מהארכיון הקולוניאלי. הקבוצה העיקרית שהמידע לגביה לוקה בחסר היא ילדים. אחד המקרים שחקרתי הוא של ילדה בת 13 שנעלמה בלילה אחד בחודש אפריל 1936 במושבה הצרפתית דהומיי (כיום בנין). זמן מה לאחר היעלמותה טען דודה אצלו היא גרה שצ'יף מקומי שהיה בעל עוצמה פוליטית רבה חטף אותה והקריב אותה בטקס קדם-קולוניאלי שהצרפתים אסרו לקיימו. העדויות המפורטות שנמסרו במהלך החקירה חושפות בפנינו פרטים מרתקים על חייה של הילדה לפני שנעלמה.