בולעני ים המלח נוצרים כתוצאה מהמסה של שכבת מלח שנמצאת בעומק של כ-10 עד 70 מטרים מתחת לפני השטח ועובייה בין 5 ל-20 מטרים. ההמסה מתרחשת בשל ירידת מפלס ים המלח (בקצב נוכחי של מעל מטר בשנה), אשר גורמת לנוכחות הולכת וגוברת של מי תהום לא מלוחים (המיטיבים להמיס מלח) סביב שכבת המלח, להמסת שכבת המלח וליצירת חללים בתוכה. חללים אלה גדלים עד שאינם יכולים לשאת את עמודת המשקעים שמעליהם, ומתרחשת קריסה של פני השטח לתוכם ויצירת בולענים. מטרת המחקר הנוכחי היא הבנה מעמיקה יותר של תהליך יצירת הבולענים לאורך ים המלח בפרט, ובעולם בכלל. המחקר מתמקד במספר נושאים: בקשר בזמן ובמרחב בין שקיעות קרקע מזעריות בפני השטח ובין בולענים שמתפתחים בעקבותיהן ובמקומן; בקצבי המסה של המלח ובקשר בינם לבין שיטפונות לאורך נחלי ים המלח; בקשר שבין קצבי ההמסה של המלח לבין כמויות הגשם השנתיות בהרי יהודה; ובמודלים מכניים של יצירת בולענים בסביבות הגיאולוגיות השונות לאורך ים המלח: מישורי בוץ ומניפות סחף (הצטברויות של סחף באזורים רדודים). המחקר עושה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות של חישה מרחוק – מדידת תזוזות קרקע מזעריות (מילימטרים בודדים) באמצעות התאבכות גלי מכ"ם מלוויינים של סוכנות החלל האיטלקית (אינטרפרומטריה של רדאר – InSAR) –במיפוי טופוגרפי שנתי באמצעות לייזר מוטס (ליידר) ובמדידת השינויים השנתיים על ידי השוואה בין המפות השונות. במסגרת המחקר פיתחנו מודלים אלסטיים ונומריים לאימות ולהבנת התצפיות. נמצאו קשרים אופייניים בין הרכב המשקעים בתת הקרקע לבין משך הזמן שבין תחילתה של שקיעת הקרקע המזערית בפני השטח לקריסת הבולען, התגלו האצה בקצב השקיעה מיד לאחר שיטפונות ודעיכתה בחודשים שלאחר מכן ונחשף קשר בין כמויות הגשם בהרי יהודה וקצב היווצרות בולענים 4 עד 6 שנים מאוחר יותר. באמצעות התצפיות והמודלים הללו ניתן לחזות את החוזק המכני של המשקעים באזורים השונים ולהבין טוב יותר את מנגנון יצירת הבולענים, החל מתחילת ההמסה בתת הקרקע ועד הקריסה של הבולען. המחקר ישמש כתשתית המדעית של מערכת אוטומטית ממוחשבת להתרעה מפני בולענים לאורך ים המלח, שתקטין במידה משמעותית את הסיכון לתשתיות ולאוכלוסייה החיה ועוברת במקום. מערכת כזו, כאשר תהיה מבצעית, תוכל להיות מיושמת גם באזורי בולענים אחרים בעולם.