ארגוני הבריאות בארץ ובעולם קובעים כי חיסונים הם אחד האמצעים היעילים והבטוחים ביותר למניעת מחלות. למרות זאת, הורים במדינות רבות מהססים לחסן את ילדיהם. חלקם אפילו נמנעים מכך, מה שעלול להוביל להתפרצות מגפות. כך למשל, החשש מחיסונים בכמה יישובים בישראל סלל כפי הנראה את הדרך לירידה מקומית בכיסוי החיסוני ולהתפרצות מחלת החצבת בארץ ב-2018. במחקר זה ביקשנו לבחון מדוע קיימות מחלוקות ציבוריות בסוגיות מדעיות-חברתיות על אף שהתגבש קונצנזוס מדעי בנוגע אליהן. בפרט, ביקשנו לשאול עד כמה המצדדים באי-מתן חיסונים מתבססים על מידע מדעי בקבלת החלטותיהם. התמקדנו בעיקר במחלוקת הציבורית על מבצע חיסון הפוליו ב-2013, כפי שהתבטאה ברשתות החברתיות, בקבוצות פייסבוק שעוסקות בחיסונים כגון "הורים מדברים על חיסון הפוליו" ו"מדברים על חיסונים". קבוצות אלו הן פלטפורמה לשיח בין הורים למומחים כגון רופאי ילדים ואפידמיולוגים. ההורים שואלים בהן שאלות ומביעים את דעותיהם על חיסונים ולעתים מתנגדי חיסונים מפיצים בהן מידע שגוי. למשל, שחיסונים גורמים לאוטיזם – טענה שנבדקה במחקרים רחבי היקף ולא נמצאו לה ראיות. ניתחנו חלק מהדיונים שנערכו בקבוצות אלו; בעיקר בדקנו כמה מהתגובות נכתבו על ידי הורים וכמה על ידי מומחים ומומחים בעיני עצמם, מה היו העמדות שהובעו בהן כלפי חיסונים בכלל וחיסון פוליו בפרט, עד כמה היתה בהן התייחסות למידע מדעי ולראיות, ומהם הנושאים שעולים בהן שוב ושוב. ניתוח הדיונים העלה כי הם משקפים הטיות מבניות נפוצות באמצעי התקשורת: 1. הטיית פרסונליזציה: צמצום סוגיות חדשותיות למקרים אישיים של הצלחה או כישלון. למשל, פחד לחסן ילדים בגלל ידיעה על ילד שהפך למשותק והוריו טוענים לקשר לחיסון שקיבל, מבלי להתייחס למידע הכללי על החיסון. 2. הטיית דרמטיזציה: התמקדות בהסברים פשטניים לאירועים חדשותיים. למשל, הטענה שמשרד הבריאות דורש מההורים להזריק רעל לילדיהם כדי להרוויח כסף ולהעלות את המוניטין שלו. 3. הטיית קיטוע: בידוד פריטי מידע מהקשרם הרחב. למשל, טענות נגד הצורך בחיסון פוליו תוך התעלמות מגילוי הנגיף בביוב בערים שונות והתפשטותו באותה העת. 4. הטיית אי-הסדר: התמקדות בשאלה אם הרשויות מצליחות ליצור סדר חברתי ולשמרו. למשל, הטענה כי התגלו מקרי שיתוק רבים מאז מתן חיסון הפוליו והדרישה לדון בשאלה מי אחראי להם ומי ייתן עליהם את הדין. הטיעונים שעלו נגד מבצע ההתחסנות לפוליו התבססו בעיקר על רעיונות אינדיבידואליסטיים ("למה שאני אחסן את הילדים שלי לטובת הכלל?") וכאלו שהטילו ספק במניעים של משרד הבריאות, וכמעט לא צוטטו בהם ראיות מדעיות. ממצא זה חיזק את הטענה שמופיעה בספרות המדעית בתחום: ההתנגדות לחיסונים נובעת בעיקר מהיעדר אמון ברשויות הבריאות. מדוע? לפי סוציולוגים שונים, מפני שהמדע איבד מסמכותו כמקור הידע האולטימטיבי בחברה המודרנית. בנוסף, מקורות אחרים, למשל מתחום ההומאופתיה, מתחרים על קבלת הסמכות להפצת ידע מהימן בחברה. זאת ועוד, קיים עיסוק חברתי רב בניגודי עניינים של חוקרים ורגולטורים. וכפי שעולה ממחקרנו, ייתכן גם שאנשים מתקשים לסנן את המידע המדעי הרלוונטי מתוך השפע הקיים. כאנשי חינוך, אנו סבורים שיש לחנך לחשיבה מדעית כבר בבתי הספר, באופן שיתרום לזיהוי הטיות בסוגיות מדעיות שנויות במחלוקת.