יחסי ישראל-ארה״ב אמנם זכו למחקרים רבים לאורך השנים, אך עד כה התבלט חסרונו של מבט הוליסטי ומקיף על נושא זה, באופן שקושר את קצותיו השונים יחד. המחקר שלי ביקש לספק את המבט הזה על מנת למלא את הפער משמעותי שקיים כיום בחקר התחום. התבססתי על ראיונות ועל מסמכים שלא פורסמו עד כה על מנת לנתח את כל הרכיבים המשחקים תפקיד ביחסי הגומלין המורכבים בין ישראל, ארצות הברית ומנהיגים יהודים בשתי המדינות. המחקר שם דגש על היחסים בין ישראל לארה״ב בשנים הראשונות למדינה, מתוך הנחת הרלוונטיות של שנים אלה להבנת היחסים בין המדינות כיום. בין השאלות המרכזיות שביקשתי לענות עליהן: מה הייתה מדיניותה של ישראל להשגת סיוע כלכלי, פוליטי, וצבאי מארה״ב? מה היו הדילמות שעמדו בפני הנציגים הדיפלומטיים של ישראל והנהגת יהודי ארה"ב בניסיונותיהם להשיג סיוע זה, וכיצד נפתרו נושאי המחלוקת ביניהם? מה היו הגורמים העיקריים שתרמו להחלטות ממשלי ארה"ב לתת לישראל הלוואות, מענקים וסיוע צבאי? מה הייתה מידת ההשפעה האישית של נשיאים ופקידי ממשל על המדיניות כלפי ישראל? באיזו מידה שימשו מנהיגים יהודים ותומכי ישראל ערוצי קשר בין ממשלות ישראל וממשלי ארה"ב, ובמקביל כיצד ניצלו שתי המדינות את מנהיגים אלה כדי להשפיע על המדיניות במדינה האחרת? ובאיזו מידה ניתן לכמת את הפעולות ואת ההשפעה של הלובי למען ישראל ושל תומכי ישראל בנוגע לשינוי מדיניות ארה"ב כלפי ישראל? כדי לענות על שאלות אלה, המחקר התבסס על חומרים בעברית ובאנגלית ביותר משלושים ארכיונים בישראל ובארה"ב, ועל ראיונות אישיים עם עשרים וחמישה קובעי מדיניות מובילים ומנהיגים יהודים. התמונה העולה מן המחקר מספקת בין היתר מבט היסטורי חשוב לדיון הציבורי על הטענות לפיהן במהלך השנים, איפא״ק, הלובי למען ישראל, הפך את ממשלי ארה"ב לבני ערובה בידיו, ולא אפשר להם לבצע מדיניות חוץ בהתאם לאינטרסים האמיתיים של ארה"ב. המחקר טוען שבשנות ה-50, כאשר אספקת נשק לישראל לא שירתה את האינטרסים של ממשלי ארה"ב, תומכי ישראל לא הצליחו לשנות את מדיניות הממשל. יתר על כן, כוחו הנתפס של איפא"ק נגזר בעיקר כתוצאה מן הגידול בכוחה הצבאי של ישראל וכתוצאה מסיוע אסטרטגי פוטנציאלי.