״שירי עולת השבת״ הוא חיבור ליטורגי שנודע לראשונה עם גילוי מגילות מדבר יהודה. זמן חיבורו הוא שלהי ימי הבית השני, כלומר בתקופה ההלניסטית-רומית ביהודה. החיבור כולל מחזור תפילות לשלוש-עשרה השבתות ברבעון הראשון של השנה לפי הלוח בן 365 הימים שהיה מקובל על קבוצות מסוימות בימי הבית השני, ובתוכן "עדת היחד" שהתגוררה בחורבת קומראן ובמערות שסביבה. החיבור לא שרד בשלמותו; ידועים לנו ממנו עשרה עותקים (שמונה ממערה 4 בקומראן, אחד ממערה 11, ועוד אחד ממצדה), אך כולם מקוטעים ומפוררים, ומלאכת שחזור הטקסט מתוכם מורכבת מאוד. עם זאת, המחקר העלה כי תפילות אלו מתייחדות בלשונן, בתוכנן ובסגנונן מכל שאר החיבורים שנמצאו בין מגילות קומראן. התפילות מתארות את הפולחן המתקיים במקדש של מעלה ובו מכהנים המלאכים לדרגותיהם, ובעיקר "נשיאי הראש" (שתפקידם מקביל לתפקיד הכוהן הגדול במקדש הארצי) ו"כוהני המשנה" (המקבילים לכוהנים הזוטרים יותר). פולחן זה הוא בעיקרו אמירה בלתי פוסקת של שבח האל ותהילתו. היבט מיוחד בתהילת האל המצוירת בחיבור זה מתגלה בתיאורי המקדש השמימי עצמו. מתברר כי חלקיו הארכיטקטוניים של המקדש השמימי – כגון הקירות, התגליפים שעל פניהם, הכרובים והאופנים – הם עצמם בגדר ישויות חיות ("בדני אלוהים חיים" בלשון המקור) המשתתפות גם הן בשירי השבח הטמירים הנאמרים בהיכל של מעלה. התפילות המתארות את המקדש ואת המלאכים המכהנים בו יצוקות לעתים בתבניות שיריות מורכבות ומעודנות, המייצגות התפתחויות רבות חשיבות בתולדות השירה העברית ובהגות הדתית בעת העתיקה.