למה מבוגרים מתקשים יותר מילדים ללמוד שפה חדשה על אף שהם כביכול יותר "חכמים"? ישנם כמובן הבדלים רבים בין ילד שלומד שפה ראשונה למבוגר שלומד שפה שנייה (למשל נוירולוגיים וקוגניטיביים). האתגר הגדול הוא להבין כיצד הם משפיעים על תוצאות הלמידה ולמה הם הופכים מבוגרים ללומדי שפה פחות טובים. מחקרנו מגלה כיצד ידע קודם מקשה על למידת שפה חדשה. תינוקות לא יודעים ששפה מורכבת ממילים (הדיבור הוא רציף, אין בו הפסקות, והוא לא באמת מחולק בבירור למילים בודדות), הם שומעים צלילים רצופים, וזה אחד הדברים הראשונים שהם צריכים לגלות. בתהליך הגילוי, הם רוכשים (מחלצים מתוך שמיעה) גם מילים בודדות וגם יחידות יותר ארוכות – כלומר, רצפים של יותר ממילה אחת (למשל לא-בא-לי) – ואלו אבני הבניין שמסייעות להם בלמידת השפה. כשהם מפרקים את רצף הדיבור שהם שומעים, הם מתייחסים אליו כאל יחידה אחת לא מנותחת, מעין גוש, ולא מבינים מה המשמעות של כל מילה בפני עצמה. מבוגרים לעומת זאת יודעים מה זאת מילה ומכירים מילים משפתם הראשונה, ולכן בלמידת שפה חדשה הם מתמקדים קודם במילים בודדות (תופעה שמתגברת גם אצל ילדים כאשר הם מתחילים ללמוד לקרוא). אנו משערים שבשביל ללמוד קשרים בין מילים, את יחסי הדקדוק ביניהן (למשל מדוע צריך להגיד "שולחן גדול" ולא "שולחן גדולה"), יש להתייחס אליהן כאל גוש אחד שיש לפרקו (כפי שתינוקות עושים), ולא ללמוד אותן כבודדות ואז לחבר אותן. בדקנו את ההשערה הזאת בסדרת מחקרים. ניסינו ללמד מבוגרים וילדים בני 8-6 שפה מומצאת עם יחסי דקדוק חדשים. את המבוגרים חילקנו לשתי קבוצות: קבוצה אחת שמעה קודם משפטים בלי רווחים בין המילים ואז שמעה אותם עם רווחים. הקבוצה השנייה עשתה את ההפך. רצינו לבדוק מה יגרום לנבדקים ללמוד את יחסי הדקדוק (יידוע שם עצם) טוב יותר, ומצאנו כי אלו ששמעו קודם משפטים בלי רווחים בין המילים (חוויה שדומה יותר לזו של תינוקות) הצליחו בכך יותר. כלומר, סייענו להם ללמוד שפה חדשה מתוך שמיעת רצפי מילים. את הילדים בחנו לפני ואחרי שלמדו קריאה. ביקשנו להראות שהם לומדים טוב יותר יחסי דקדוק בין מילים (גם יידוע שם עצם) כשהם נחשפים לרצפי מילים ולא למשפטים שבהם יש רווחים בין המילים, ואכן כך היה. בנוסף ביקשנו לבדוק כיצד מתבטאת ההשפעה של למידת הקריאה. מצאנו שלאחר שהילדים למדו לקרוא, הם התמקדו יותר במילים בודדות ופחות ברצפי מילים בעת למידת השפה החדשה וקלטו פחות טוב את כלליה. כפי הנראה למידת הקריאה מעלה את המודעות למילים ומגדילה את אוצר המילים, אבל מקשה על למידת יחסי הדקדוק ביניהן. ממצאים אלו מחזקים את השערתנו לגבי חשיבות רצפי מילים בלמידת שפה, וההבדל בין מבוגרים לילדים קטנים בהסתמכות עליהם, וגם מציעים דרך לשפר למידת שפה שנייה. לפיה, יש לחשוף את הלומד לא רק למילים בודדות אלא לרצפי מילים, במיוחד בתחילת הלימוד. כך, למחקר זה השלכות יישומיות רבות בעולם שבו כמעט כולם מדברים (או רוצים לדבר) יותר משפה אחת.