מחלת הליגיונרים היא דלקת ריאות קשה ולעיתים קטלנית, הנגרמת על ידי החיידק ליגיונלה. חיידק זה גדל בתוך תאי מערכת החיסון של האדם, וכך פוגע בהם וגורם למחלה. המערכת העיקרית ההופכת את החיידק לאלים, כלומר מאפשרת לו להתרבות בתאי הגוף ולגרום למחלה, היא מערכת דמוית-מזרק המעבירה חלבונים מתא החיידק לתוך תאי מערכת החיסון של האדם. החלבונים המוזרקים לתוך תאי האדם, הנקראים חלבונים אפקטורים, משנים תהליכים בתאים וכך מאפשרים לחיידקים להשתלט עליהם. בחיידק ליגיונלה קיים מספר עצום של יותר מ-300 חלבונים אפקטורים, המועברים לתאי המאכסן (האדם) במהלך ההדבקה. סביר להניח שהגנים האחראים לייצור החלבונים האפקטורים ולהעברתם מהחיידק לתאי המאכסן מתבטאים בצורה מתוזמנת, שמביאה להדבקה יעילה של תאים אלה. מטרותיו של מחקר זה היו למצוא ולאפיין מערכות גנטיות השולטות על ביטוי הגנים האחראים לייצור החלבונים האפקטורים בחיידק ליגיונלה. במהלך המחקר מצאנו ואפיינו שלוש מערכות גנטיות המשפיעות על רמת הביטוי של חלבונים אפקטורים. אחת מהן מגשרת בין שתי מערכות בקרה ידועות המבקרות ביטוי של חלבונים אפקטורים, והאחרת מקשרת בין המצב הפיזיולוגי של החיידק לביטוי החלבונים האפקטורים. המערכת השלישית שאופיינה פועלת כך: במעטפת תא החיידק נמצא חלבון שתפקידו לזהות אות מסוים, שהתגלה כריכוז נמוך של נחושת (ידוע שתאים משתמשים בנחושת כדי להרוג חיידקים גורמי מחלה שונים). כאשר החלבון מזהה את הנחושת – לא קודם לכן ולא לאחר מכן – הוא מפעיל באופן ישיר חלבון בקרה המזהה רצף ספציפי בדנ"א של החיידק ומביא לייצור של חלבון אפקטור ספציפי. ייתכן שחלבון זה מסייע לחיידק להתגבר על נוכחות הנחושת. מחקר זה הביא אפוא לזיהוי ולהבנה של שלוש מערכות גנטיות המתזמנות את הביטוי של גנים התורמים לאלימות של החיידק. להישג זה יש חשיבות תיאורטית ומעשית כאחד. המשך האפיון של מערכות אלו צפוי להעשיר את הידע שלנו על הדרך שבה חיידקים מחוללי מחלות משתלטים על תאי האורגניזם המאכסן שלהם. בנוסף, המשך המחקר יאפשר זיהוי של מטרות שישמשו בעתיד לפיתוח גישות חדשות להתמודדות עם חיידקים אלו, מטרות שאינן משמשות כיום להתמודדות עם חיידקים מחוללי מחלות מכיוון שאינן ידועות או שלא אופיינו בצורה מספקת.