אמביאזיס (דיזנטריה אמבית) היא מחלה שנפוצה בעיקר במדינות העולם השלישי וגורמת למותם של כ-100,000-40,000 בני אדם בשנה. היא נגרמת מטפיל המעיים Entamoeba histolytica (אנטאמבה היסטוליטיקה) ומתבטאת בדלקת באיברים, בעיקר במעי הגס ובכבד, בשלשולים חריפים (גם דמיים) ובתסמינים קשים נוספים. עם זאת, ההידבקות בטפיל (שנגרמת בשל צריכת מי שתייה או מזון נגועים) תוביל לאמביאזיס רק ב-10% מהמקרים. ב-90% מהמקרים הוא כלל לא יגרום לתסמינים ויופרש בצואה. כיום עדיין לא ידוע מהו הגורם שמוביל לתחלואה באמביאזיס במקרים מסוימים, ואחת ההשערות היא שמדובר בחוסר גיוון במיקרוביום (אוכלוסיית האורגניזמים בגוף האדם, ובעיקר במעי הגס). במחקרנו אנו בודקים מה גורם לטפיל להיות אלים. כדי לשגשג בגוף המארח, עליו לשרוד מצבי דחק שונים. כך למשל עליו להתמודד עם תחמוצות החנקן שמייצרים נגדו תאי מערכת החיסון (מכיוון שהוא אנאירובי, הוא לא יכול לחיות בסביבת חמצן). בנוסף, עליו להתמודד עם סביבה דלה בגלוקוז (סוכר שמשמש עבורו כאנרגיה, בדומה ליצורים חיים רבים נוספים) במעי הגס. במחקר זה בחנו תאים של הטפיל בשיטות ביוכימיות, גנטיות, מולקולריות ומיקרוסקופיות. כך הראינו שבהיעדר גלוקוז, עלול להתגבר אצלו ביטוי של גנים מעודדי אלימות. דבר זה מסייע לו לפרק רקמות (וכך גורם לגוף לתגובה דלקתית עוצמתית) ולקבל מהן את רכיבי התזונה שהוא צריך, כגון סוכרים וחלבונים. עוד הראינו כי כאשר הטפיל נחשף לתחמוצות חנקן, הוא מבטא חלבון (EhDnmt2 שמו) שגורם לו להיות עמיד להן. בנוסף מצאנו כי חלבון (אנולאז שמו) שמשתחרר בסביבת גלוקוז דלה מעכב את EhDnmt2 וכך לטפיל קשה יותר להתמודד עם תחמוצות החנקן. כך מחקר זה חושף את מנגנוני האלימות של הטפיל, ואנו מקווים שבאמצעותו נוכל לתרום לפיתוח תרופות שיפגעו בו (למשל כאלו שמבוססות על אנולאז).