תאי דם אדומים ולבנים (של מערכת החיסון) נוצרים מתאי גזע יוצרי דם הממוקמים בגומחות במח העצם (אזורים המכונים "נישות של תאי הגזע"). שם תאי הגזע נשמרים במצב רדום, לא פעיל ומוגן, עד שנוצר בהם צורך – למשל בעת פציעה או זיהום. במצבים כאלו תאי הגזע יוצאים מהגומחות אל זרם הדם וכך מתאפשר ייצור של תאי דם אדומים ולבנים. במחקר זה בחנו בשיטות מולקולריות את תפקידה של מערכת קולטנים המבוטאת על תאי הגזע יוצרי דם, אשר מעבירה לתוכם אותות כימיים בהתאם לנסיבות הפיזיולוגיות וכך משפיעה על פעילותם. היא זוהתה בעבר כחלק ממערכת הקרישה בגוף שתפקידה למנוע דימומים ואובדן דם. מערכת זו – שנקראת מסלול קרישה – מבקרת את היעגנות תאי הגזע לגומחות במח העצם, וכך משפיעה על יכולתם לעזוב אותו, להתמיין לתאי דם בשלים, ולצאת לזרם הדם. גילינו קולטן מרכזי (PAR1 שמו) במערכת זו ששומר את תאי הגזע בגומחות (כלומר יוצר מסלול נוגד קרישה), ובעת הצורך גם גורם לניתוקם מהן ולהתמיינותם לתאי דם בשלים (כלומר יוצר מסלול מעודד קרישה). שני המסלולים הללו – נוגד ומעודד קרישה – פעילים כל הזמן. כלומר: הם חלק מהותי מהתהליך שבו תאי גזע יוצרי דם מוחזקים במח העצם או משתחררים ממנו. נראה שהגוף זקוק לשניהם במצב פעיל במשך החיים כדי לשמור על איזון – מצד אחד לשמר את המאגר של תאי גזע יוצרי הדם ומצד שני לייצר מהם תאי דם חדשים בעת הצורך. ידוע כי כימותרפיה וקרינה יכולות להשמיד תאים בריאים, ובהם תאי דם. נתנו אותן לשתי קבוצות עכברים – כאלו שדיכאנו אצלם את הקולטן PAR1 (קבוצת הניסוי) וכאלו שלא (קבוצת הביקורת). גילינו באמצעות שיטות מולקולריות ונוספות כי לעכברי הניסוי אזל מלאי תאי הגזע יוצרי דם, לא יוצרו אצלם תאי דם בשלים, התפתחו אצלם זיהומים ובסופו של דבר הם מתו. עכברי הביקורת לעומת זאת נותרו בריאים למרות מתן הכימותרפיה והקרינה. כך גילינו גם שתאי גזע יוצרי דם מייצרים תחמוצת חנקן (רדיקל חופשי המשמש בגוף כחומר איתות תאי); המסלול נוגד הקרישה מפחית את ייצורה וכך מגביר את אחיזת התאים בגומחות. ולעומתו המסלול המעודד קרישה מגביר את ייצורה וכך מוביל לשחרורם לזרם הדם. מכאן הסקנו שהמסלול נוגד הקרישה עשוי להיות חיוני לייצור אספקת דם רציפה. ואכן, כאשר הפחתנו את רמת תחמוצת החנקן במח העצם של העכברים, מצאנו בו תאי גזע רבים וטובים יותר. כך הסקנו שנשמרת יכולתם לשקם מח עצם לאחר השתלתו אצל חולים. עם זאת, הבנו כי כך, באמצעות הגברת אחיזת התאים לגומחות, גם תאי גזע סרטניים שחמקו מטיפולים (שאריות של הגידול) יכולים להישאר במח העצם. בעתיד, תובנה זו עשויה להוביל לפיתוח טיפולים (העלאת הרמה של תחמוצת החנקן) שיחסלו את תאי הסרטן המסתתרים.