לצמחים יש התפתחות ייחודית. בעוד בני אדם ובעלי חיים מייצרים את איבריהם בשלב העוברי, צמחים מייצרים איברים חדשים במשך כל חייהם ומווסתים את קצב גדילתם בהתאם לתנאי הסביבה (כגון חום ומיעוט מים) – דבר החיוני להישרדותם. כדי שגדילת האיברים של הצמחים תהיה תקינה ונורמלית – הקצב שלה, מיקומה ותזמונה מבוקרים בקפדנות בידי הורמונים וגנים. אחד העיקריים שבהם הוא הורמון הגדילה אוקסין. במחקרנו ביקשנו לשאול כיצד אוקסין מסייע לצמח להגדיר אילו אזורים בתוך איבריו יגדלו ואילו לא. באמצעות שיטות גנטיות (שבין השאר בוחנות השפעה של מוטציות על התפתחות הצמח) בחנו את עלי צמח העגבנייה – אחד הגידולים הנפוצים והחשובים בחקלאות בארץ ובעולם. העלים הם האיבר העיקרי שבו מתבצעת הפוטוסינתזה של הצמח (המרת אנרגיית שמש, מים ופחמן דו-חמצני לאנרגיה לייצור אבני הבניין של תאי הצמח, חמצן ועוד). גילינו קבוצת חלבונים (ARF שמם) ששינוי ברמת הביטוי שלהם משפיע דרמטית על צורת העלה; הבנו כי חלקם מעודדים ביטוי של גנים שמגיבים לאוקסין וחלקם מעכבים אותו (בין השאר לפי מיקומו של האוקסין בצמח). כלומר, חלקם מעודדי גדילה וחלקם מעכבי גדילה. ראינו כי כאשר פעילות החלבונים המעכבים עלתה – העלים פחות גדלו, וכאשר היא פחתה – העלים יותר גדלו. במקביל, ראינו כי כאשר פעילות החלבונים המעודדים פחתה – העלים פחות גדלו. שילוב חלבוני זה מאפשר לצמחים לייצר איברים חיוניים כגון עלים תחת בקרה, וכך להתפתח באופן תקין ולשרוד.