עוברים של יונקים, הנמצאים ברחם, עדיין אינם נושמים בעזרת הריאות. הם מקבלים חמצן באמצעות הדם של האם, דרך השליה, ולהספקת חמצן תקינה יש חשיבות מכרעת להתפתחותם. במחקר זה ניסינו לזהות חוסר בהספקת החמצן (היפוקסיה) לשליה ולעובר בהיריון של עכברים. זאת בשתי שיטות דימות: דימות תהודה מגנטית (MRI) וסוג של אולטרסאונד הנקרא דופלר אולטרסאונד. כדי ליצור מצב של חוסר חריף בהספקת חמצן, השתמשנו בתא היפוקסי, כלומר תא שריכוז החמצן בו נמוך (12%, לעומת 21% חמצן באטמוספרה). כך יכולנו לבדוק כיצד רמה נמוכה של חמצן משפיעה על התפתחות השליה ועל הספקת הדם דרך השליה. מצאנו שהעובר מגיב על המחסור בחמצן בצורה מתוחכמת: רמת הספקת החמצן למוח נשארת תקינה, על חשבון הספקת החמצן לשאר האיברים (בעיקר הכבד). כמו כן מצאנו, בעזרת שתי שיטות הדימות שהשתמשנו בהן, שחוסר החמצן גורם לשינויים מולקולריים בכבד העובר ולא במוח העובר. לדוגמה, ראינו עלייה בייצור של חלבונים הנקראים "גורמי תעתוק התלויים בחוסר חמצן" בכבד העובר בלבד, בלי עלייה בייצורם במוח העובר. לעלייה בייצור של חלבונים אלה יש חשיבות משום שהיא קשורה לייצור החלבון VEGF. חלבון זה קשור להתפתחות רעלת היריון, שגם היא קשורה לחוסר חמצן בשליה במהלך ההיריון. כהכנה לשלב הבא של המחקר, פיתחנו מודל מתמטי לזרימת הדם בעורקים ברחם הנקראים העורקים הספירליים הרחמיים. מודל זה יעזור לנו בהבנת ההשפעה של רעלת הריון על הספקת הדם לרחם, וגם בהבנה כיצד הרדמה אפידורלית יכולה לסייע בשיפור זרימת הדם בשליה של נשים הסובלות מרעלת היריון. הרדמה אפידורלית גורמת להרדמה של העצבים הסימפתטיים ששולטים בקוטר כלי הדם – ולכן היא מרחיבה את כלי הדם ומשפרת את זרימת הדם דרכם. במקרה של השליה, הרדמה אפידורלית מאפשרת הרחבה ממוקדת של כלי דם המובילים לשליה, ובדרך זו – שיפור זרימת הדם לעובר.