מחקרים מראים כי לחמישה עד עשרה אחוזים מהילדים בגיל הרך יש בעיות התנהגות קשות ומתמשכות (כגון התנהגות תוקפנית, חוסר שיתוף פעולה עם המסגרת, התרסה, פריצת גבולות, ודיבור לא מכבד לבעלי סמכות), והדבר מעלה את הסיכון שלהם לפתח התנהגות אנטי-חברתית בבגרותם. התנהגות זו יכולה להתבטא בתוקפנות, אלימות ועבריינות ולהוביל לשימוש בסמים ואלכוהול, נשירה מבית הספר, אבטלה, משברים במשפחה ועוד. המחקרים מראים גם כי התערבות בגיל הרך יכולה להיות יעילה ביותר למניעת התפתחותה של התנהגות זו. התקשרו"ת (הורות/הוראה תומכת קשר ותקווה) היא תוכנית התערבות מבוססת מחקר שפיתחנו בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, בשיתוף אגף פסיכולוגיה והאגף לחינוך קדם-יסודי במשרד החינוך. מטרתה לחזק את היכולות החברתיות והרגשיות של הילד (כגון אמפתיה והבנה של הילד את עצמו ואת האחר) ולסייע לו להתמודד עם חולשות הנובעות ממשתני מזג ואישיות שנמצאו קשורים להתנהגות אנטי-חברתית, כגון חוסר ויסות עצמי וקהות לב. היא עושה זאת באמצעות שיטת "כוח המוח" שפיתחנו (עצירת ההתנהגות הבעייתית, הרגעה, וחיפוש פתרונות חיוביים בדרך של חשיבה ודיבור). מחקר זה בחן את יעילותה של תוכנית התקשרו"ת. קבוצת הניסוי הייתה גננות שהוכשרו בתוכנית התקשרו"ת על ידי עובדי השירותים הפסיכולוגיים-חינוכיים ברשויות שונות. זאת במסגרת הכשרתן בתוכנית הרפורמה החינוכית והמקצועית "אופק חדש". קבוצת הביקורת הייתה גננות שעברו הכשרות חינוכיות במרכזי פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה) אזוריים. סך הכל השתתפו במחקר 632 ילדים – כל גננת בחרה מהגן שלה את הילד עם בעיות ההתנהגות הקשות ביותר ועבדה אתו בדרך שבה הוכשרה. הגננות נתבקשו לענות על שאלונים לפני יישום התוכנית (בתחילת השנה) ומיד לאחריה (לקראת סוף השנה). המדדים העיקריים שנבדקו בהם היו בעיות ההתנהגות של הילד, משתני מזג ואישיות כגון ויסות עצמי וקהות לב, ומערכות היחסים גננת-ילד, הורים-ילד וגננת-הורים. שאלנו למשל לגבי מידת ההתפרצויות המילוליות והפיזיות של הילד, פגיעתו באחרים, והפרת סמכות. אחר חלק מהילדים עקבנו גם שנה לאחר סיום התוכנית. מעקב זה כלל שאלונים שניתנו גם לגננות וגם להורים (הדומים לשאלונים שניתנו לגננות לפני יישום התוכנית ומיד לאחריה) ומפגשים אישיים עם הילדים. במפגשים אלו ראיינו אותם באמצעות בובות (לדוגמה, שאלנו שאלות שבדקו עד כמה הם מרגישים מוסריים, דחויים ותוקפניים). בנוסף נתנו להם משימות שמלמדות על יכולת השליטה העצמית שלהם, כגון דחיית סיפוקים. ניתוח ראשוני של הנתונים שהתקבלו (הן מהתשובות לשאלונים והן מהפגישות עם הילדים) מעיד כי אצל הילדים מקבוצת הניסוי חל שיפור משמעותי בכל המשתנים שנבדקו ביחס לילדי קבוצת הביקורת, אשר המשיך גם שנה לאחר סיום התוכנית. גילינו ירידה מובהקת בבעיות ההתנהגות (פחות התקפי זעם ופגיעה בילדים אחרים ויותר ציות לכללי הגן). בנוסף גילינו עלייה מובהקת בוויסות העצמי (לדוגמה, יותר ביטויי סבלנות והשלמת משימות); ברגישות לאחר (לדוגמה, יותר הבעת חרטה וצער לאחר פגיעה בילד אחר); ובהתפתחות המצפון (לדוגמה, יותר בקשת סליחה אחרי "מעשה רע" כלפי ילד אחר ומתן עזרה לילד שנפגע). בהתאם לממצאים אלו, אנו ממליצים להעביר את תוכנית התקשרו"ת לכלל הגננות בארץ. כאמור, התערבות שכזאת בגיל הרך יכולה להיות יעילה ביותר לשיפור בעיות התנהגות בגן ולמניעת התנהגות אנטי-חברתית בהתבגרות ובבגרות.