נוגדנים הם חלבונים ששייכים למערכת החיסון ומטרתם להיאבק במחוללי מחלות כגון חיידקים, וירוסים ותאים שחלוקתם יצאה מבקרה (סרטניים). הם עושים זאת באמצעות היקשרות לאתר מטרה, לדוגמה של מחולל המחלה, שמנטרלת אותו, או באמצעות גיוס זרועות אחרות של מערכת החיסון. כל תא בגופנו מכיל דנ"א (החומר הגנטי) שאורכו כמטר. כדי לאפשר את דחיסתו היעילה בתוך גרעין התא, שקוטרו כמיקרומטר (מיליונית המטר), הדנ"א מתחלק ל-23 זוגות של כרומוזומים (כל זוג מורכב מכרומוזום אחד שמקורו מהאב ומכרומוזום אחד שמקורו מהאם), כלומר 46 מולקולות של דנ"א. כאשר פולש לגוף גורם זר, כל תא דם לבן (לימפוציט), השייך למערכת החיסון, צריך לבחור כרומוזום אחד מבין זוג הכרומוזומים שממנו ייצר נוגדן. אם יבחר יותר מכרומוזום אחד – עלול להיווצר יותר מנוגדן אחד, ואז עלולה להתפתח מחלה אוטואימונית (שבה מערכת החיסון תוקפת את הגוף). כדי למנוע זאת, קיים מנגנון מולקולרי שמאפשר ללימפוציט לבחור בכרומוזום אחד לצורך ייצור נוגדן. מטרת מחקרנו הייתה לפענח את המנגנון הזה כדי לנסות למנוע מצבים שבהם נוצרים נוגדנים משני כרומוזומים ומתפתחת מחלה אוטואימונית. חקרנו לימפוציטים של עכברים בשיטות מולקולריות וראינו שלכל זוג כרומוזומים בהם יש מבנה שונה שמכתיב מאיזה מהם תתבטא מולקולת הנוגדן. כלומר, כרומוזום אחד פתוח יותר ואז המערכת המולקולרית לייצור נוגדנים (אנזימים שחותכים מהדנ"א מקטעים ומסדרים אותו מחדש) יודעת לבחור בו. כך היא מייצרת את הדנ"א שממנו בסופו של דבר מיוצר הנוגדן הרצוי. פתיחות הכרומוזום היא למעשה היסטונים משוחררים יותר. מדובר בחלבונים שעוטפים את הכרומוזום ושולטים בגישה לדנ"א שבו. הדנ"א ארוז בצפיפות בתוך ההיסטונים, וכאשר הם מאפשרים לפתוח את האזור שבו הוא ארוז – הגן שלו מתורגם לנוגדן או חלבון אחר שחיוני לתפקוד התאים. פתיחות הכרומוזום מתבטאת גם בפחות מתילציית דנ"א – היקשרות קבוצות מתיל (חומר פחמימני) לדנ"א, שאליהן נקשרים חלבונים שחוסמים את הגישה אליו. עוד גילינו כי השוני במבנה הכרומוזומים מתחיל כבר בהתפתחות העוברית. בחנו באותן שיטות מחקר תאי זיגוטה (ביצית מופרית) ותאי גזע עובריים של עכברים, וראינו כי לעתים הכרומוזומים האבהיים היו פתוחים יותר ולעתים האימהיים, ולא ברור מה גורם להם להתקבע כך בהמשך החיים. בסופו של דבר ראינו כי ב-50% מהתאים הכרומוזומים האימהיים היו פתוחים יותר וב-50% מהתאים הכרומוזומים האבהיים היו פתוחים יותר. ממצאים אלו חושפים כיצד לימפוציטים בוחרים בכרומוזום אחד מבין שניים כדי לייצר נוגדנים, ואנו מקווים שבאמצעותם ניתן יהיה לפתח בעתיד טיפולים למחלות אוטואימוניות.