ים המלח הינו אגן תחום וסגור הנמצא במקום הכי נמוך על פני היבשה. משקעי הסדימנטים בקרקעיתו רשמו את התנאים הסביבתיים (גשם, שיטפונות, אבק, בצורות) במהלך הזמן הגיאולוגי, ולכן הם חשובים להבנת שינויי האקלים. חלקים עבים מה"תיעוד" הגיאולוגי הזה שקעו כמשקעים למינאריים דקי-שכבות של חומר דטריטי ושל חומר ששקע שקיעה כימית מגוף המים לסירוגין. הלמינות הדטריטיות מקורן בחומר דק שהובל על ידי השיטפונות, והלמינות הכימיות בנויות ארגוניט, משקע כימי קרבונטי ששקע מעמודת המים עקב ערבוב של מי השיטפונות "המתוקים" עם התמלחת של ים המלח. בעבר יוחסה למשקעים אלו מחזוריות שנתית, בחורף למינה כהה של שיטפון, ובקיץ למינה בהירה של ארגוניט, אך הנחה זו מעולם לא נבדקה. במחקר זה אנו בוחנים את האפשרות שהמשקעים הלמינאריים נובעים משיטפונות היכולים להתרחש בתדירויות שונות. המחקר כלל דיגום מי שיטפונות, דוגמאות סדימנטים ממחשופים (חלקם הגלוי לעין של סלעים), ניתוח תצלומי לוויין של חומר מרחף באגם לפני ואחרי שיטפונות, ובשלב האחרון ניתוח תיאורטי של הגורמים המשפיעים על השקיעה הכימית בים המלח. הממצאים תומכים בהיפותזה שהמשקעים שוקעים כתגובה לשיטפונות בעונה הגשומה ושהם אינם יכולים להיחשב כמשקעים בעלי מחזוריות שנתית קבועה. קבענו את זמן שקיעת הלמינות (השכבות הדקות) בעזרת פולן (אבקת פרחים) ולוחות זמני פריחה שהראו שהלמינות שוקעות בעונה הגשומה בלבד, בלי עדות לשקיעה בקיץ. ניתוח תצלומי הלוויין חשף עלייה בכמות החומר המרחף באגם לאחר שיטפונות. דיגום מי השיטפונות ומדידת ההרכב הכימי של המים הראו שהם מתערבבים לגמרי עם תמלחת ים המלח תוך זמן קצר של ימים בודדים. הערבוב הוא התהליך היחידי המשפיע על היסודות נתרן, מגנזיום, אשלגן וכלור, אך סידן וסטרונציום נספחים לחומר המרחף שמגיע עם השיטפון. ערכי אלקליניות (בסיסיות) גבוהה, שנמדדו בשיטפון לאחר סופת אבק ותנאי מזג אוויר סוערים, הראו שטמפרטורות נמוכות ושטף אבק גבוה גרמו להמסה של אבק קרבונטי שהגיע מאגן הניקוז אל האגם והעלה את הסיכוי לשקיעה כימית של ארגוניט. משמעות התוצאות היא שכמות החומר ששקע שקיעה כימית אינה תלויה רק בכמות מי הנגר בים המלח כפי ששוער לפני כן, אלא גם בשטפים של אבק. ולסיום, הניתוח התיאורטי הראה ששקיעה כימית לא אפשרית ללא גרעיני גיבוש. ישנו גודל גרגר קריטי של חומר דטריטי, אם הגיע בשיטפון או כאבק, שישמש כגרעין גיבוש לשקיעה כימית של ארגוניט ויוביל ליצירת למינה בקרקעית האגם. מתוצאות המחקר ניתן להסיק שמשקעי ים המלח מתעדים את שיטפונות ים המלח בעבר הגיאולוגי, ושבעזרתם אפשר ללמוד על תדירות אירועי השיטפונות וכן על ההידרולוגיה של אגן הניקוז בהקשר האקלימי בעבר.