חוקי היסוד הם הדרך שבה בחרה הכנסת לגבש חוקה למדינת ישראל. מרבית חוקי היסוד שנחקקו עד כה עוסקים במוסדות המדינה, כגון הכנסת, הממשלה ונשיא המדינה. חוקי יסוד נוספים – שעוסקים בזכויות אדם – הם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בנוסף קיים חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, שמעגן את היותה של ישראל מדינה יהודית. חוקי יסוד אמורים לבטא את ערכי היסוד של המדינה, להגדיר את רשויות השלטון, סמכויותיהן והיחסים ביניהן, ולעגן את זכויות האדם, האזרח והמיעוט. ב-1995 קבע בית המשפט העליון שחוקי היסוד הם בעלי מעמד-על הגובר על חוק רגיל, ושבסמכותו של בית המשפט לבטל חוק רגיל אשר סותר חוק יסוד – מה שכונה "המהפכה החוקתית". מאז, בית המשפט העליון מתבלט כמוסד השיפוטי העיקרי שעוסק בפירוש של חוקי היסוד ואכיפתם. אך גם שופטים בערכאות אחרות עוסקים בשאלות חוקתיות ופונים לחוקי היסוד בהחלטותיהם. מחקרנו בדק אלפי החלטות ופסקי דין של ערכאות דיון נמוכות בישראל – כגון בתי משפט מחוזיים, בתי משפט שלום, בתי דין לעבודה ובתי דין צבאיים – בשנים 2015-1995, שבהן אוזכרו חוקי יסוד. זאת בתחומים מגוונים כמו משפט פלילי, דיני עבודה, סכסוכי קניין, משפט מנהלי וכדומה. ביקשנו לבחון כיצד התייחסו שופטי בתי המשפט השונים לחוקי היסוד ולמהפכה החוקתית שהוביל בית המשפט העליון. מטרת המחקר הייתה לבדוק את האופן שבו תופסים שופטי ערכאות הדיון הנמוכות את חוקי היסוד ואת תפקידם-שלהם ביחס אליהם; האם חוקי היסוד הוטעמו בתודעה השיפוטית? האם הם משפיעים על היומיום של מערכת המשפט בישראל, מעבר למקומם המוכר בשפיטת בית המשפט העליון? המענה לשאלות אלה יכול ללמד אותנו הן על מעמדם של חוקי היסוד והן על אופיו של השיפוט בערכאות הדיון הנמוכות, שאותן רוב אזרחי המדינה פוגשים בפועל בפנותם למשפט. מצאנו כי ככלל, ערכאות הדיון הנמוכות נמנעות מלעסוק בשאלות חוקתיות "גדולות", כמו ביטול חוקים של הכנסת. כך למשל, כאשר בעלי דין טוענים שאינם חייבים לאכוף חוק מסוים משום שהוא סותר הוראה בחוק יסוד, ערכאות הדיון לרוב מעדיפות שלא להכריע בעניין ומותירות אותו להכרעת בג"ץ. המשמעות היא שהערכאות הנמוכות, שדווקא יכולות להיות מקור עשיר לחשיבה משפטית יצירתית על חוקי היסוד, שתזין את בית המשפט העליון, אינן תופסות כך את תפקידן. עם זאת, המחקר העלה שבתחומים אחרים שאינם נוגעים בשאלות חוקתיות "גדולות" כביטול חוקים, כמו מעצרים ועיקולים, ענישה פלילית ותביעות חוזיות, ערכאות הדיון כן מאזכרות את חוקי היסוד ועושות זאת בדיוק ובהירות משתנים. כך למעשה הן מייצרות שיח חוקתי עצמאי, שנותן לחוקי היסוד אופי "חילוני" ופשוט יותר מזה שמקובל לייחס להם במחקר המשפטי, המתמקד לרוב בבית המשפט העליון. כך, מחקר זה מלמד שחוקי היסוד הוטעמו בתודעה השיפוטית של כלל שופטי ישראל – ולא רק בפסיקה המוכרת של בית המשפט העליון. אך תפקידם בערכאות הדיון הנמוכות אינו דרמטי ומכריע ועשוי להיות סגנוני בלבד, שבא להדגיש חשיבות של זכות או ערך כלשהם.